מאמרים > כיצד לא לדאוג בשנת 2009                                                                                                 שלח לחבר
                                                               

כיצד לא לדאוג בשנת 2009

תרגיל:

נסה להיזכר בכל הדאגות שהיו לך בשנת 2008, כמה מהן אתה זוכר? לא הרבה נכון?

אוקיי, מאלה שאתה כן זוכר, כמה מהדאגות הללו באמת התגשמו?

אז אם אתה לא זוכר את כל הדאגות שארחת כמעט באופן יומי או לפחות שבועי במהלך השנה שעברה, מה זה אומר על הדאגות שלך היום, מחר, השבוע, החודש, או לאורך כל השנה?

הרי אם אני אשאל אותך את אותה השאלה בתחילת שנת 2010, התשובה שלך תהיה זהה.

כמה זמן יקר שבו יכולת להתרווח וליהנות מיופיים של הימים בשנת 2008, בזבזת בדאגות?

כמה זמן כזה אתה הולך לבזבז בשנת 2009?

עכשיו אחרי שחשבת על זה ואחרי שתזכיר לעצמך את המאמר הזה, הזמן הזה יצטמצם למינימום.

מפני שזהו גלגל שחוזר על עצמו כל שנה, וכך זה היה מאז ומעולם וכנראה שכך זה גם ימשיך, עד שאתה מחליט לשים לזה סוף.

גם אנשים שחיו בתחילת שנת 1909 לפני מאה שנים בדיוק היו שרויים בדאגות אישיות מיותרות ולמעשה זאת אחת הבעיות החמורות ביותר שהעולם ידע מאז ומעולם.

ממציאים גדולים המציאו המצאות גאוניות, איינשטיין גילה את תורת היחסות, הנחיתו אדם על הירח ואילו באתגר האנושי הכי גדול עדיין לא טיפלו כמו שצריך.

פה ושם אנשים שונים הגיעו למצבי לחץ כלכך גדולים שהם היו חייבים למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתגבר על דאגות, ומצאו באופן אישי פתרון יאה עבור עצמם, אך רבים אחרים אינם מתמודדים עם זה ומבזבזים את החיים על דאגות מיותרות שלא לצורך.

והאמת היא: שבמידה ואכן תצטרך להתמודד עם משהו שמדאיג אותך, אתה תדע לעשות זאת, לא תהיה לך ברירה וכשתעשה זאת תגלה שיש לך את החוכמה ואת הכוחות לעשות זאת.

למה?

מפני שבפעם הזאת אתה תתמודד עם משהו אמיתי, ולא עם צל שמתחבא לך בתודעה, ומתרוצץ לך בראש באופן חופשי.

עם דברים אמיתיים קל להתמודד בהרבה יותר מאשר עם דברים אשלייתיים.

"כשנגיע לגשר, נחצה אותו" זאת הגישה הנכונה.

וכמה שלא תתכנן בראש כיצד תתמודד עם סיטואציות עתידיות שמהן אתה חושש, זה לא יהיה אותו הדבר, אם וכאשר תפגוש אותן במציאות.

להשאיר דאגות בראש זה הדבר הכי לא יעיל שאתה יכול לעשות, מפני שדאגות הן לא אמיתיות והסביבה שבהן הן יכולות לחיות היא רק בראש שמארח אותן.

אז תמיד תזכור שכשאתה מוצא את עצמך דואג, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לקחת דף נייר ולכתוב עליו את הדאגות שלך, פשוט להוציא אותן מהראש אל הדף.

לאחר מכן קח כל דאגה שכתבת ותשאל אותה שאלה שלמדתי מידידי מורטי לפקו מפתח שיטת בטחון טבעי , והיא:

האם אתה יכול לראות בעולם את מה שאתה דואג לגביו?

אם כן איך זה נראה? היכן זה  נמצא, תראה לי?

בשלב זה יהיה לך רגע של "אהה!" מפני שדאגה זה תמיד משהו שקשור לעתיד, משהו שלא התרחש בכלל, והוא קיים רק בראשך, בדמיון שלך.

ברגע שתבין שאינך יכול לתאר כיצד זה נראה במציאות, מפני שזה לא קיים עכשיו במציאות, תשאל את עצמך את השאלה הבאה:

אם זה לא קיים במציאות, אם זה לא נמצא בעולם, אז היכן זה נמצא?

והתשובה תהיה: "רק בראש שלי".

לאחר מכן תקרא בכל רם את הדאגה שכתבת, ולפתע היא תראה לך שטותית ולא הגיונית.

ברגע זה השתחררת ממנה.

השיטה של מורטי היא שיטה עם הרבה יותר שלבים ופרטים והיא מטפלת היטב באמונות מגבילות שנוצרו בילדות, אך היא בהחלט יכולה לעזור גם לגבי דאגות בהווה.

דאגה היא האויב האוניברסאלי הכי גדול שיש לאדם וזהו אויב ותיק מאוד שמלווה אותו לאורך כל ההיסטוריה האנושית.

אינני מתיימר לתת במאמר זה את הפיתרון האולטימטיבי לדאגות, ובמיוחד לא אחד כזה שיעבוד עבור כולם.

מה שאני כן רוצה לעשות זה לעורר את המודעות האישית של כל אחד מהקוראים כדי לעודד אותו למצוא פתרונות מעשיים לדאגות שלו ולתרום לעולם משהו ערכי מאוד, והוא: פחות אדם אחד שדואג לחינם.

אם היו מקבלים תשלום על דאגות, העוני היה נעלם לחלוטין מהעולם תוך זמן קצר מאוד.

אך לצערנו המצב בדיוק הפוך, על דאגות משלמים וביוקר.

אחת מהטכניקות הנוספות להורדת הדאגה, היא להפחיד את הדאגה בדאגה נגדית וכך לבטל אותה.

תנסה להרגיל את הדאגה שלך שכל דאגה עולה לך ביוקר, היא מבזבזת לך זמן חיים, היא גורמת לך למתח גופני ולבעיות בריאות, היא מקלקלת את היחסים שלך עם הסביבה, היא מפרה את השקט והשלווה שלך וגורמת למתח נפשי מיותר, היא עולה לך לפעמים כסף, אם זה בעסקים, היא גורמת לך לא להיות פרודוקטיבי ולהשאיר ערימות של דברים לא גמורים וכמובן שהיא מורידה ממך וסוחטת ממך את טיפות האנרגיה האחרונות שהקצבת להשלמת הדברים שלא השלמת.

אתה יכול לעשות רשימת נזקים שכזאת שמתארת את כל מה שאתה מפסיד כשאתה דואג, וברגע שאתה מתחיל לדאוג , פשוט לשלוף אותה ולקרוא לדאגה שלך את הרשימה, ולתת לה לדאוג לגבי מה שיקרה לך אם לא תפסיק לדאוג.

אתה יכול לכתוב ואני בטוח שזה לא רחוק מהאמת, שאחוז התמותה הגדול ביותר בעולם נגרם כתוצאה מדאגות, יותר מאשר כל גורם אחר.

אין לי נתונים לאמת את זה, אך יש לי הרגשה מאוד חזקה שזה נכון.

מי שמבין קצת בביולוגיה ובמיקרו ביולוגיה ודאי יודע שחומציות בגוף היא דבר שמפרק ולא דבר שבונה.

דאגה היא כמו חומצה, היא חומצית, יש לה אופי מפרק ולא בונה.

טוב מספיק עם ההפחדות לעת עתה...אני בטוח שברגע זה אתה כבר דואג מהדאגות עצמן יותר מאשר הנושאים שלהן...יופי! מפני שאותו החלק בתת המודע שמונע ממך לעשות משהו מפני שאתה דואג מפניו, יכול לעזור לך להימנע מלדאוג...כשתתחיל לדאוג מהדאגה עצמה.

חזון לחברה בריאה יותר (בכל הומור יש קמצוץ של אמת...)

ברגע שמגיעה דאגה לאזור שלך, תציב שלט של "זהירות, אין-כניסה! איזור נקי מדאגות".

זה יכול להיות רעיון נחמד לשים בכניסה למשרד שלט גדול שאומר: "אזור נקי מדאגות!".

או "שלום אדוני / גברתי אם יש עליך דאגה, נא להשאיר אותה בחוץ ולאסוף אותה ביציאה..."

אפשר גם לתדרך את השומרים בקניונים לשאול כשהם עושים עליך חיפוש: "יש עליך דאגה?"

ומי שישאל למה? הם פשוט יגידו לו שזה קניון ללא דאגה ושאסור להכניס פנימה דאגות.

אפשר גם להציב אזור מיוחד לדואגים, במקומות בילוי, מסעדות ושדות תעופה.

מעין חדר דאגה כזה...אם רואים מישהו ככה שנראה טרוד במחשבות והולך כפוף כאילו ששמו לו עוד אדם על הכתפיים...אנשים פשוט יעירו לו ויפנו אותו לחדר הדאגה שנמצא צמוד לחדר העישון.

משרד הבריאות יחייב את העסקים לשים שלטים "משרד הבריאות קובע - הדאגה מזיקה לבריאות!" נמשיך במאמר... :  (

והאמת היא שאם יפתרו את בעיית הדאגה, בעיות העישון, השתייה והסמים ייעלמו באותה החבילה מהעולם ועוד שורה שלמה של בעיות אחרות....מפני שדאגות הן מה שמוביל להרגלים ולתוצאות הללו.

עוד דבר קטן...נראה לי שצריך לעצב שלט מיוחד למטרה זאת, כמו שיש שלט שאוסר לעשן, לשים ציור של אדם שמניח את הסנטר שלו על שתי כפות ידיו ונראה מודאג ועל כל זה קו חוצה שאוסר את זה...

אני לא יודע אם אני מקדים את זמני, אבל בחברה מפותחת זה עוד יקרה, ובחדר הקלת הדאגה שימצא בכל מקום ציבורי ישבו אנשי מקצוע שיעזרו לאיש המוטרד להעלים את הדאגה שלו במהירות וביעילות. זה בהחלט יהיה שירות טוב לאנושות.

אצל הדודה והדוד...

הפתרון הטוב ביותר נמצא בכל דור ודור, בהורים, ובהורים של ההורים, הסבתא והסבא.

כשילד נולד הוא בא נקי מדאגות, ואז הוא מקבל בירושה מהוריו וממטפליו שיעורים ב-איך לדאוג שלא לצורך, באופן שגרתי. זאת המומחיות הגדולה של רוב המבוגרים, והם עושים עבודה מצוינת בללמד את הדור הבא "כיצד לדאוג באופן שיטתי ויעיל".

ככל שההורים יטפלו יותר בעצמם, ויהיו מודעים יותר ונאורים יותר, יש סיכוי טוב יותר לדור הבא להתעלות מעל מנהגים ישנים שכבר מזמן היינו צריכים לזנוח, כמו דאגות, עישון וכו'...

שינוי שפת הגוף

עוד דרך להפסיק לדאוג היא לשנות את שפת הגוף שלך לשפת גוף שמנוגדת לדאגה.

הרי כולנו יודעים כיצד נראה אדם מודאג, נכון?

כתפיו שמוטות, סנטרו נפול, הגב כפוף, המצח מלאה בקמטים, הפרצוף חמוץ והנשימה רדודה.

אחת הדרכים לשנות מצב של דאגה היא לשנות במהירות את שפת הגוף לכזאת של אדם שמח ומאושר.

להרים כתפיים, להרים סנטר, ליישר את הגב, להרפות את המצח, לחייך חיוך רחב ולנשום עמוק...

שנה את שפת הגוף והתחל ללכת בצעדים שמחים כפי שאתה עושה כשאתה מרגיש ממש טוב.

לפעמים התרגיל הפשוט הזה של שינוי שפת הגוף יכול להעלים לך את הדאגה באופן מיידי.

איך העסקים?

לאחרונה דיברתי עם קרוב משפחה שהגיע לביקור מחו"ל ושאלתי אותו לגבי העסקים, הוא אמר לי שהעסקים קצת חלשים בתקופה הזאת אך הבעיה שלו זה לא העסקים, אלא הדאגה התמידית.

הוא אמר לי: "עם העסקים אני יכול להסתדר, אך מה עושים עם הדאגות הללו?"

וזה בדיוק המצב שמיליונים נמצאים בו היום בעולם.

הם נלחמים כל הזמן עם תחנות רוח דמיוניות בדיוק כמו דון קישוט.

כל דאגה היא משקל מאוד כבד שאתה סוחב על הכתפיים, רוב האנשים מסתובבים עם משקלים עודפים שמכבידים עליהם במשך כל ימי חייהם.

שאל את עצמך מספר שאלות:

האם הדאגה הזאת שווה את זמן החיים שלי?

מפני שכל דאגה צורכת זמן.

האם הדאגה הזאת שווה את האנרגיה שלי?

מפני שכל דאגה היא צרכנית גדולה של אנרגיה.

האם הדאגה הזאת שווה את השמחה שלי?

מפני שכל דאגה גורמת להרגשה לא נעימה ולוקחת ביס גדול מהשמחה שלך.

בכל דאגה ניתן לטפל רק בזמן אחד, בזמן שהיא פעילה והוא – עכשיו!

אתה דואג לגבי העתיד, אך הדאגה עצמה פועלת בתוכך עכשיו.

זה חוק הסיבה והתוצאה שמסובב כאן את העולם.

אם יש דאגה, בטוח שיש דואג באזור...אבל מי זה הדואג?

שים לב שבכל פעם שיש דאגה באזור, גם אתה נמצא שם באזור...

מממ...מעניין למה?

אולי הדאגה לא באה מהאזור, אלא ממך?

והיכן בדיוק הדאגה נמצאת בעולם? תראה לי אותה שוב...

אה, אוקיי הבנתי, רק בראש שלך.

תרגיל בחוסר הזדהות עם דאגה

לאחר שזיהית שמקור הדאגה בא ממך ולא מהאזור שבו אתה נמצא.

התבונן בחלל החדר שבו אתה נמצא, מקם את עצמך בין כל הפריטים השונים.

עכשיו, דמיין שאתה נעלם לכמה רגעים מהמקום, ומשאיר רק את המודעות הנקייה שלך שתשמש כמצלמת וידאו שתתעד את מה שקורה בחדר לאחר שנעלמת מהאזור...

עכשיו בזמן שהמודעות שלך מביטה במה שהמצלמה רואה, האם אתה מזהה דאגה במקום הזה? האם החדר דואג? האם משהו בחדר דואג?

אז מה קורה בחדר? שקט ושלווה נכון? ממש כיף...

תחזיר את עצמך למקום ותלמד קצת מהחדר...תרגיש טוב עם עצמך מפני שהכול בסדר.

כמה טיפים מהירים להתעלות על דאגה:

1. פעולה היא הקוטל הראשי של חרק הדאגה:

אל תדחה, דחייה של משימות לא נעימות למחר נותנת לדמיון שלך יותר זמן כדי לעשות הר מהעכבר. עשה את זה עכשיו ותראה שאין כל סיבה לדאגה. פעל עכשיו!!!

2. במקרה של דאגה, לא טובים השניים מן האחד:

עזוב את חברך המסכן...הוא מרגיש מעולה היום, תפרגן לו, למה להפיל עליו את הדאגות שלך?

במקום למצוא קורבנות שעליהם תפיל את צל הדאגה שלך, טפל בה עכשיו, עשה מה שאתה יכול כדי להימנע מהצורך לרוץ ולספר על דאגותיך, כשאתה עושה זאת אתה מתחיל שרשרת שאינך יודע באמת היכן היא תיגמר והיא ודאי תחזור אליך בבומרנג מתישהו.

יש לאנשים רבים נטייה לפרסם את הדאגות שלהם ברבים, זה לא עוזר.

הדבר היחיד שבאמת עוזר זה לטפל בכל דאגה בצורה ישירה בעזרת מודעות, בעזרת התרגילים שהוזכרו במאמר זה ומומלץ לחקור, להתנסות ולמצוא דרכים אישיות ויצירתיות לעשות זאת.

אם אתה מספר למישהו על הדאגה שלך, והוא מזדהה איתך, עכשיו יש כבר שני דואגים בעולם.

אם אתה מוכרח לספר, אז יש אנשי מקצוע שיודעים להתעסק עם זה, והם פרקטיים.

לפחות תהיה הוגן, אם אתה בא לחברך בכוונה לשפוך עליו את דאגותיך, לפחות תשלם לו על כך, תשאל אותו מה התעריף שלו או שפשוט תגיד לו: "אחי, מה שלומך? יש לי דאגה שמציקה לי ובא לי לשתף אותך, קח שטר של מאה ₪ עבור הטרחה, ועבור הפלישה לפרטיות שלך, עבור זה שאני מעמיס עליך את הזבל שלי...מתאים לך?

אני בטוח שאם מפיצי הדאגות יחלו לדבר בצורה כזאת, החברים שלהם ינוסו על נפשם, והם לא יהיו זמינים בטלפון...

יש רבנים, פסיכולוגים, מטפלים, מאמנים אישיים ושאר ירקות שזה חלק מהשירות שהם לקחו על עצמם, העונג שלהם בחיים הוא לעזור למודאגים, בבקשה תן לחברך להעביר את היום שלו בכיף...תזמין אותו לכוס קפה או לבירה וספר לו עד כמה החיים יפים...תודה לך בשם איגוד החברים שרוצים לחיות בסבבה.

3. חוק הגבלת המהירות...

החיפזון מהשטן, ואיזה שטן יש מלבד דאגות מיותרות? למעשה אין גיהינום אחר מלבד זה שדאגות מיותרות מייצרות. וגן-עדן נמצא במוחו של האדם שמתהלך חופשי מדאגות.

כשחווה ואדם אכלו מפרי עץ הדעת, מה קרה להם? הם התחילו לדאוג. בגלל זה הם גורשו מגן העדן.

החיפזון הוא חבר טוב של הדאגה.

כשאתה ממהר מידי מפני שאתה לא מספיק לעשות דברים, אתה נכנס ללחץ, והלחץ מייצר דאגות.

תהיה חכם, תתכנן דברים מראש כך שלא תצטרך להיחפז ולצרוח לכל עבר שאין לך זמן...

כשיש לך המון דברים לא מסודרים לעשות, ויש לך מעט זמן לעשותם, נפתחת הדלת בשריקה ומבעדה נכנס החבר הרע שקוראים לו "אדון-דאגה".

הוא מחפש כל היום אנשים שלא מאורגנים על עצמם, שיורים לכל עבר ורצים במקום...

כשאתה מרגיש שאתה עושה דברים בצורה חפוזה, עצור וקח את הזמן.

תכין לעצמך איזה משקה חם, תעצום את העיניים לכמה דקות, פתח חלון ותנשום עמוק...

לאחר שהאטת את הקצב, שב עם דף נייר ותארגן את הדברים בצורה יעילה יותר.

זכור לפעם הבאה שעליך להכין דברים מראש כדי לא למצוא את עצמך אבוד בסיטואציות כאלה.

אם תעשה את זה, אדון הדאגה, ימחק את כתובתך מפנקס הכתובות שלו.

יש אמרה שאומרת:

"מומלץ לעשות בכל יום שלושים דקות מדיטציה, אלא עם כן אתה באמת עסוק וממהר, במקרה זה מומלץ לעשות מדיטציה במשך שעה."

שנת 2009 היא התקופה הטובה ביותר להתמודד עם הדאגות שלנו ולנצח בגדול!

זאת תהיה ההכנה הטובה ביותר לקראת שנת 2010 ולקראת שאר השנים היפות שיבואו אלינו לטובה.

מאת אלכס זיו – יוצר מציאות

שלחי לחברה באהבה