הסוד :: סיפור הקסם - כיצד סיפור הקסם התגלה

מאמרים > סיפור הקסם - כיצד סיפור הקסם התגלה? שלח לחבר

סנסציה עולמית מיידית נוצרה לאחר ש "סיפור הקסם" הופיע לראשונה בשנת 1900 במגאזין "הצלחה" המקורי.

נטען שרבים מאלו שקראו או ששמעו את הסיפור "המזל הטוב" נפתח להם כמעט באופן מיידי.

הסיפור מחולק לשני חלקים. החלק הראשון מגלה כיצד "סיפור הקסם התגלה" על ידי אומן רעב בשם סתורטיבנט.

כל מי שהוא סיפר לו את הסיפור החל לשגשג בעקבותיו. נראה שהוא משנה את חייהם של האנשים...כמו קסם.

החלק השני הוא סיפור הקסם בעצמו כפי שנמצא על ידי סתורטיבנט.

לאחר מסע ארוך של מאה ושבע שנים הסיפור זמין כאן לפניכם.

אתם מוזמנים להקדיש כמה דקות מזמנכם כדי לגלות אם "הקסם" יעבוד גם עבורכם באותה הצורה.

חלק 1

כיצד סיפור הקסם התגלה?

ישבתי לבד בבית הקפה ובדיוק אחזתי בסוכר לפני שהכנסתי אותו לקפה שלי.

בחוץ, מזג האוויר היה נורא. שלג וברד ירדו בסחרור, והרוח יללה בצורה מפחידה. בכל פעם שהדלת החיצונית נפתחה, משב של אוויר לא רצוי חדר עד לפינות הקיצוניות ביותר של החדר. למרות זאת הייתי נינוח, השלג הברד והרוח לא העבירו בי דבר מלבד הכרת תודה שאני נמצא במקום שבו הם לא יכולים להשפיע עלי.

בזמן שחלמתי ולגמתי מהקפה, הדלת נפתחה ונסגרה, כשהיא מכניסה את סתורטיבנט. סתורטיבנט היה כשלון חרוץ, אך, בנוסף, אמן עם כשרון יוצא מגדר הרגיל. למרות זאת, הוא נפל לתלם של ה: "כמעט – עשיתי – זאת", והיה מרושש ואף הוכרז כפושט רגל.

בזמן שהרמתי את מבטי לעבר סתורטיבנט נעשיתי מודע לשינוי במראה החיצוני שלו. למרות שלא היה לבוש בצורה שונה. הוא לבש את אותו המעיל הבלוי שאתו תמיד הופיע, והכובע החום הישן נשאר אותו האחד. אך עדיין, היה משהו חדש ומשונה בהופעתו. בזמן שהוא טפח על כובעו בכדי להוריד את שכבת השלג, היה משהו חדש בשפת הגוף שלו.

לא הצלחתי להיזכר מתי והאם איי פעם הזמנתי את סתורטיבנט לסעוד איתי, אך באופן לא רצוני ידי סימנה לו להצטרף אליי. הוא הניד בראשו והתיישב מולי. שאלתי אותו מה הוא מזמין, והוא, לאחר שסרק את התפריט באדישות, הזמין ממנו באופן רגוע, והזמין אותי להצטרף אליו לקפה בשניים.

התבוננתי בו בפליאה מטופשת, אך, מכיוון שאני הזמנתי את ההתחייבות, הייתי מוכן לשלם בעבורה, למרות שידעתי שאין לי מספיק מזומנים כדי לשלם את החשבון.

בינתיים הבחנתי בברק שבעיניו אשר בדרך כלל חסרות חיוניות, ובסומק הבריא ומלא התקווה שבלחייו, עם פליאה שהולכת וגוברת.

"האם אבדת דוד עשיר?" שאלתי. "לא," הוא השיב, בצורה רגועה, "אבל מצאתי את הקמע שלי."

"חיה מנומרת, פר, או כלב?" שאלתי. "ספר," אמר סתורטיבנט, כשכוס הקפה בחצי הדרך לשפתיו,

"אני רואה שהפתעתי אותך. זה לא מוזר, כי אני מופתע בעצמי . אני אדם חדש, אדם שונה, - והשינוי התרחש בשעות האחרונות.

ראית אותי מגיע אל המקום הזה 'מרושש' הרבה פעמים, ופנית לצד, כדי שלא אחשוב שלא ראית אותי. ידעתי למה עשית זאת.

זה לא מפני שלא רצית לשלם עבור ארוחת ערב, אלא בגלל שלא היה לך את הכסף לעשות זאת.

האם זהו החשבון שלך? תן לי לשלם את זה.

תודה. אין לי כאן איתי כסף הלילה, אבל אני... - ובכן, התענוג הוא שלי." הוא קרא למלצר, חתם את שמו על גבי שני החשבונות, ושלח אותו לדרכו.

לאחר מכן הוא השתתק לרגע והביט בעיני, מחייך לנוכח תדהמתי, שאותה ניסיתי להסתיר לשווא. "האם אתה מכיר אמן בעל כישרון גדול משלי ?" הוא שאל, "לא. האם אתה מכיר משהו שנמצא בתחום עיסוקיי שלא אוכל להשיג, אם אקדיש את עצמי לכך? לא. אתה היית כתב עבור עיתון יומי – במשך כמה זמן? – שבע או שמונה שנים. האם אתה זוכר יום שבו היה לי קרדיט עד הלילה הזה? לא. האם סרבו לי עכשיו? ראית בעצמך. מחר הקריירה החדשה שלי מתחילה ותוך חודש יהיה לי חשבון בנק.

למה? מפני שגיליתי את סוד ההצלחה.

"כן ," הוא המשיך, כשלא השבתי," האוצר שלי נוצר. קראתי סיפור מוזר, ומאז שקראתי אותו, אני מרגיש שהאוצר שלי מובטח. זה גם ייצור את האוצר שלך. כל שעליך לעשות הוא לקרוא אותו. אין לך מושג מה זה יעשה עבורך. אין דבר שהוא בלתי אפשרי לאחר שאתה יודע את הסיפור הזה.

הוא גורם לכול להיות פשוט כמו אותיות ה - א' – ב'.

ברגע שאתה תופס את משמעותו האמיתית, ההצלחה נעשית וודאית.

הבוקר הייתי חסר ישע, פיסת זבל חסרת משמעות בפח העיר; הלילה לא אחליף את מקומי אפילו עם מיליונר. זה נשמע טיפשי, אבל זאת האמת. המיליונר בזבז את התלהבותו; שלי היא בהישג יד. "

"אתה מדהים אותי," אמרתי, ותהיתי אם הוא שתה לשוכרה.

"האם תוכל לספר לי את הסיפור? הייתי רוצה לשמוע אותו."

"בוודאי. אני מתכוון לספר אותו לכל העולם. זה באמת בלתי רגיל שהוא נכתב ונשאר בדפוס כל-כך הרבה זמן, מבלי שאף אחד יעריך אותו עד עכשיו. הבוקר הזה הייתי מורעב. לא היה לי כל קרדיט, ולא מקום שבו אוכל לקבל ארוחה. חשבתי ברצינות על אפשרות להתאבד. הלכתי לשלושה מהעיתונים שביצעתי עבורם עבודה, וכולם הגישו לי בחזרה את מה ששלחתי להם. הייתי חייב לבחור במהירות בין מוות בהתאבדות לבין מוות כתוצאה מרעב. ואז מצאתי את הסיפור וקראתי אותו. אינך יכול לדמיין את השינוי שחל בי. כי, חברי היקר, הכול השתנה בבת אחת, - ואלו הם הדברים."

"אבל מהו הסיפור, סתורטיבנט? "

"חכה; תרשה לי לסיים. לקחתי את הציורים הישנים האלו לעורכים אחרים, וכל אחד מהם התקבל באופן מיידי."

"האם הסיפור יוכל לעשות עבור אחרים את מה שהוא עשה עבורך?

לדוגמא, האם הוא יכול לעזור לי ?" שאלתי.

"לעזור לך? למה לא? הקשב ואני אספר לך אותו, למרות שלמען האמת אתה צריך לקרוא את זה. עדיין אני אספר אותו בצורה הטובה ביותר שאוכל. והוא הולך כך: אתה רואה..." המלצר התערב ברגע זה. הוא הודיע לסתורטיבנט שקוראים לו לטלפון, ועם מילות התנצלות, האמן עזב את השולחן.

חמש דקות מאוחר יותר ראיתי כיצד הוא מיהר החוצה לתוך פתיתי השלג והרוח ונעלם.

מזיכרון ביקוריי באותו הקפה, סתורטיבנט מעולם לא הוזמן לקבל אף שיחת טלפון. דבר זה, לכשעצמו, היה כהוכחה נסיבתית בשינוי שחל בנסיבותיו.

לילה אחד, ברחוב הזה, פגשתי את אברי, חבר מימי הקולג', ולאחר מכן כתב באחד מעיתוני הערב. זה היה חודש אחד אחרי הפגישה הבלתי נשכחת הזאת עם סתורטיבנט, שעד לזמן זה כמעט ונשכחה ממני. "שלום, חבר ותיק," הוא אמר; "כיצד העולם משתמש בך? עדיין תלוי באוויר ?" "כן," השבתי, במרירות, "עם סיכוי להיות ברחובות, בקרוב. אבל אתה נראה כאילו שהדברים באים בדרכך. ספר לי הכול על כך."

"דברים החלו לבוא לכיוון שלי, זאת עובדה, וכל זה בלתי רגיל, כשחושבים על זה. אתה מכיר את סתורטיבנט, אכן? הכול בזכותו. הייתי חסר מזל, - חשבתי על חדר המתים וכל זה, - חיפשתי אותך, למעשה, עם הרעיון שתלווה לי מספיק כדי לשלם את השכירות על חדרי, ואז פגשתי את סתורטיבנט. הוא סיפר לי סיפור, ובאמת, איש זקן, זהו הסיפור הכי יוצא דופן שאיי פעם שמעת; זה הפך אותי לאדם חדש. תוך עשרים וארבע שעות עמדתי שוב על הרגליים וכמעט שלא ידעתי כל דאגה או צרה מאז."

הצהרתו של אברי, נאמרה ברוגע, נזכרתי בשיחתי עם סתורטיבנט בבית הקפה בלילה הסוער ההוא לפני קרוב לחודש.

"זה חייב להיות סיפור בלתי רגיל, " אמרתי, בספקנות. "סתורטיבנט הזכיר לי את זה פעם. לא ראיתי אותו מאז. היכן הוא עכשיו? " "הוא מכין סקיצות של מלחמה בקובה, במאתיים דולר לשבוע; הוא בדיוק עכשיו חזר. זוהי עובדה שכל מי ששמע את הסיפור הצליח היטב מאז. ישנם קוסגרוב ופיליפס, - חברים שלי, - אינך מכיר אותם. אחד הוא סוכן נדל"ן; והשני הוא פקיד של משקיעי בורסה, סתורטיבנט סיפר להם את הסיפור והם חוו את אותן התוצאות שאני חוויתי; והם אינם היחידים.

"האם אתה מכיר את הסיפור? " שאלתי. "האם תנסה את ההשפעה שלו עליי?" "בוודאי; עם העונג הרב ביותר בעולם. אני רוצה שהוא יודפס באותיות שחורות גדולות, ויחולק בתחנות המעבר לאורך העיר ניו-יורק.

זה בוודאי יועיל מאוד, וזה פשוט כמו ה א' – ב' : כמו לחיות בחווה. האם תועיל לסלוח לי לרגע? אני רואה את דנפורט שם. אני חוזר בתוך דקה, חבר ותיק.

"לומר את האמת, הייתי רעב. הכיסים שלי הכילו באותו הרגע חמישה סנט; שרק יספיקו לי עבור דמי הנסיעה במעלה העיר, אבל זה לא מספיק גם כדי למלא את בטני.

היה שם קרון "ינשוף לילה" שמספק מזון בשכונה, היכן שלעיתים תכופות הייתי עומד באלגנטיות, התקרבתי אליו. המוכר עמד לעזוב את הקרון כשהייתי בשלב של להיכנס לתוכו, נגשתי אליו. "אני שוב מרושש," אמרתי, עם חמימות יתר. "אתה תצטרך לסמוך עליי פעם נוספת. מעט בשר וביצים, אני חושב, יספיקו לעכשיו." הוא השתעל, היסס לרגע, ואז נכנס לקרון יחד איתי. "תן למר. קורייר כל מה שהוא מזמין" הוא אמר לאדם שאחראי; " הוא אחד מלקוחותיי הוותיקים.

זהו מר. בריין, מר קורייר. הוא ידאג לך בצורה טובה, ו 'יעמוד לצידך', בדיוק כפי שאני הייתי עושה.

העובדה היא, שמכרתי את העסק. רק עכשיו העברתי את העסק לידיו של מר בריין.

דרך אגב, האם מר סתורטיבנט הוא חבר שלך ?" הנהנתי.

לא יכולתי לדבר גם אם הייתי מנסה. "ובכן," המשיך האיש, "הוא הגיע לכאן לילה אחד, בערך לפני חודש, וסיפר לי את הסיפור הנפלא ביותר ששמעתי איי פעם. בדיוק קניתי מקום בשדרה השמינית, ושם אני הולך לנהל מסעדה רגילה – ליד רחוב עשרים ושלוש. תבוא לבקר אותי." הוא היה מחוץ לכרכרה ודלת ההזזה נסגרה לפני שהצלחתי לעצור אותו; אז אכלתי את הבשר והביצים בשקט, והחלטתי שאני אשמע את הסיפור הזה לפני שאלך לישון. למעשה, התחלתי להתייחס לזה כאל אמונה תפלה. אם זה גרם לכל-כך הרבה אוצרות, בוודאי שזה יהיה מסוגל ליצור גם בשבילי. התחלתי להתייחס לזה כמו לקסם, הוודאות של הסיפור הנפלא הורגשה באוויר, זה השתלט עליי.

איך שהתחלתי לצעוד הביתה, משחק עם האגורה הבודדה שבכיסי ומהרהר בוודאות של נסיעתי במורד העיר למחרת בבוקר, חוויתי תחושה של משהו שבחשאי רודף אותי, כאילו שהגורל צועד איתי מאחורי, אך בכל זאת לעולם לא משיג אותי, והייתי מודע לכך שאני אחוז דיבוק על ידי הסיפור.

כשהגעתי לכיכר "יוניון", חיפשתי בספר הכתובות שלי את כתובתו של סתורטיבנט. היא לא הייתה רשומה שם. ואז נזכרתי בבית הקפה באזור האוניברסיטה, ולמרות שהשעה הייתה מאוחרת, הרגשתי שהוא עשוי להיות שם. הוא היה! בפינה מרוחקת של החדר, מוקף בקבוצה של מכרים, ראיתי אותו. הוא גילה אותי באותו הרגע, וסימן לי בתנועה להצטרף אליהם לשולחן. לא היה שם סיכוי לסיפור, אולם. היו חצי תריסר אנשים מסביב לשולחן, ואני הייתי הרחוק ביותר ומנותק מסתורטיבנט. אך המשכתי להביט בו, לוקח את הזמן שלי, נחוש שכאשר הוא יקום להיפרד, אני אלך איתו.

דממה, של יראת כבוד, נפלה על הסובבים כשהתיישבתי. כולם נראו חושבים, ותשומת ליבם הייתה מקובעת על סתורטיבנט. הסיבה נראתה לעין. הוא סיפר להם את הסיפור.

נכנסתי לקפה מאוחר מכדי לשמוע אותו. לימיני, כשהתיישבתי, היה רופא, משמאלי עורך דין. מהצד השני מולי ישב סופר שהייתה בינינו הכרות מסוימת. האחרים היו אמנים ואנשי עיתונות.

"כמה חבל, מר קורייר, " ציין הרופא; "היית צריך לבוא קצת מוקדם יותר, סתורטיבנט סיפר לנו סיפור; הוא ממש נפלא, באמת, סתורטיבנט, האם תוכל לספר את הסיפור שנית, לטובתו של מר קורייר? "

"ובכן כן. אני מאמין שקורייר איכשהו לא הצליח לשמוע את סיפור הקסם, למרות שלמעשה, אני חושב שהוא היה הראשון שבפניו הזכרתי אותו. זה היה כאן, בקפה הזה,גם, - בשולחן הזה בדיוק.

האם אתה זוכר איזה לילה סוער זה היה, קורייר? האם לא קראו לי לטלפון, או משהו דומה?

לבטח! אני זוכר עכשיו; הפריעו לנו בדיוק בנקודה שבה התחלתי את הסיפור.

לאחר מכן סיפרתי אותו לשלושה או ארבעה בחורים, וזה 'רומם' אותם כפי שזה עשה לי. זה נראה בלתי יאמן שסיפור לבדו יכול להיות בעל אפקט כה חזק על הצלחתם של כל-כך הרבה אנשים שמתעסקים במגוון כה רחב של עיסוקים, אבל זה מה שזה עשה.

זוהי סוג של תרופה שלא נכשלת, כמו שיקוי שמובטח שירפא הכול, היה את פרסונס, לדוגמא. הוא סוכן בורסה, אתם יודעים, והוא היה בצד הלא נכון של השוק למשך חודש. הוא איבד את השליטה שלו לגמרי, והיה על סף כישלון. יצא לי לפגוש אותו בזמן שהוא הרגיש עצוב ביותר, ולפני שנפרדנו, משהו הביא אותי לנושא הסיפור, וקישרתי את זה עבורו. זה השפיע עליו באותה צורה שזה השפיע עלי, וכך גם על כל מי ששמע את זה, למיטב ידיעתי.

אני חושב שכולכם תסכימו איתי, שזה לא הסיפור עצמו שמבצע את הניתוח על מוחם של אלה שמכירים אותו; זאת הדרך שבה הוא מסופר, - בדפוס, אני מתכוון. הסופר הצליח ליצור השפעה פסיכולוגית שהיא מדהימה. הקורא מהופנט. הוא מקבל משקה תוסס למחשבה ולמצב הרוח שלו.

אולי, דוקטור, תוכל אתה לתת הסבר מדעי להשפעת הסיפור. זהו סוג של סם חיים שמיוצר מהמילים, אה? מכאן והלאה החברה נכנסה לדיונים כלליים של תיאוריות.

פה ושם נעשו שינויים קלים לסיפור עצמו, והם היו פשוט יעילים כדי להתגרות בי, - באחוז האחד שלא שמע אותו.

לבסוף, עזבתי את כיסאי, וצעדתי לאורך השולחן, תפסתי את סתורטיבנט ביד אחת, והצלחתי לסחוב אותו אל מחוץ למסיבה.

"אם יש בך כל התחשבות כלפי חבר ותיק שחוזרים ומשגעים אותו בקשר לקיומו של הסיפור הארור הזה, ושהגורל נראה נחוש שאותו אף פעם לא אשמע, אתה תספר לי אותו עכשיו," אמרתי, בפראות.

סתורטיבנט הביט בי בהפתעה גמורה. "בסדר," הוא אמר."האחרים יסלחו לי לכמה רגעים, אני חושב. שב כאן, ויהיה לך אותו.

מצאתי אותו מודבק באלבום ישן שקניתי ברחוב אן, בתמורה לשלושה סנט ואין בו רמז לגבי ההוצאה לאור בא הוא הופיע לראשונה, או לגבי זהותו של הכותב. התחלתי לקרוא אותו באופן מקרי, וברגע אחד נעשיתי מעוניין. לפני שעזבתי את זה, קראתי אותו שוב ושוב המון פעמים, כך שאוכל לחזור עליו כמעט מילה במילה. זה השפיע עלי בצורה משונה, - כאילו שבאתי במגע עם איזו אישיות חזקה.

נראה שיש בסיפור אלמנט אישי הקשור לכל מי שקורא אותו. ובכן, לאחר שקראתי אותו מספר פעמים, התחלתי לחשוב על זה מחדש. לא יכולתי להישאר בבית, אז לבשתי את מעילי וכובעי ויצאתי החוצה. כנראה שהלכתי מספר קילומטרים, שמח, מבלי להבין שהייתי אותו אדם, שרק לפני זמן קצר היה בעומקו של הייאוש. זה היה ביום שבו פגשתי אותך כאן, - אתה זוכר."

הופרענו באותו הרגע על ידי שליח במדים, שמסר לסתורטיבנט טלגרמה. זה היה מהמנהל שלו שביקש את נוכחותו המיידית במשרד. השליח כבר התעכב שעה, ולכן הוא היה חייב ללכת מייד. "כמה חבל!" אמר סתורטיבנט, קם והושיט את ידו. "אני אומר לך מה אעשה, חבר ותיק. קרוב לוודאי שלא אתעכב יותר משעה או שעתיים. קח את המפתח וחכה לי בחדרי. במכתבה שליד

החלון תמצא אלבום ישן שכרוך בעור. אין לי ספק שהוא הוכן על ידי המחבר של סיפור הקסם. חכה לי בחדרי עד שאשוב. "

מצאתי את הספר ללא קושי. שובה לב בעתיקותו, עשוי בעבודה ביתית, מכוסה, כמו שסתורטיבנט אמר, בעור לא מעובד, וקשור ברצועות עור. הדפים יצרו צירוף מוזר של דפים צהובים, ומגילת קלף מתוצרת ביתית.

מצאתי את הסיפור, מודפס על גבי חומרים ישנים. הוא היה שובה לב ומוזר. אין ספק, המדפיס עבד תחת פיקוחו של הכותב. צירופי המילים היוו שילוב בלתי רגיל של המאה השבע עשרה והשמונה עשרה, ואופן הכנסת האותיות הנטויות והראשיות לא יכלו להיווצר אלא רק במוחו של הסופר.

בשכתוב של הסיפור הבא, המוזרויות למיניהן וכיו' הוסרו, אבל במובנים האחרים הוא נשאר ללא שינוי.

המשך לסיפור הקסם > >

תרגום ועריכה מאת אלכס זיו.

שלח לחבר להדפסה

כל הזכויות שמורות לאתר הסוד, כל פרסום או העתקה ללא אישור אסורה בהחלט - Tabib Adv .