|
|
מאמרים >
המשורר והאדריכל
המשורר והאדריכל כל הגשמה מתחילה במקום אחד, במחשבה. ומכיוון שהכול מתחיל במחשבה, עלינו להתחיל ולזרוע שם מחשבות נכונות וממוקדות. זה כמו בסריגה או באריגת שטיח, עלינו להתחיל לעבוד עם החוטים נכון כבר מההתחלה, כדי שלא נסתבך אחר-כך ונצטרך להתעסק בלפרום את החוטים הסבוכים. כדי לקבל שטיח יפה, עלינו להיות ממוקדים ולעשות דברים בצורה הנכונה. קיימות שתי גישות חשיבה שעלינו ללמוד לשלב לעבודת צוות. האחת היא של המשורר הפילוסוף, שם הפיזור וחוסר ההתמקדות הוא חלק מהאומנות...זהו חופש היצירה. והגישה השנייה היא הגישה היצירתית הממוקדת מאוד של האדריכל, המהנדס, פה צריך להיות פרקטי, מדויק וחד. לפני שנתחיל, במי מהם היית בוחר שיבנה לך את ביתך? המשורר הפילוסוף או האדריכל? מבחינה טכנית, הפילוסוף היה בונה לך בית ישר ויציב כמו מגדל פיזה...או משהו שדומה לבית של פיסטוק...מלא הפתעות. ומצד שני, למי היית נותן לספר לילד סיפור לפני שינה? האדריכל היה מרדים את הילד תוך דקה עם פרטים יבשים וטכניים, ואילו המשורר היה מלהיב ומצית את דמיונו. תחשוב על אדריכל שמתבקש לתכנן שולחן לפרויקט נגרות קהילתי... לפני שהוא יחשוב על הצורה של השולחן, הוא ישאל: למה השולחן מיועד מבחינה מעשית? לנוי, לעבודה מסוימת כמו סרטוט, כעמדת מחשב, שולחן אוכל? לאחר שהוא יידע מהי המטרה השימושית המעשית שלשמה הוא בונה את השולחן, הוא יברר מהם המשקלים שהשולחן הזה אמור להחזיק עליו במקסימום, לפי זה הוא יתכנן את סוג העץ, החיזוקים והברגים שעליו להשתמש בהם בכדי לוודא שהשולחן יחזיק את המשקל הרצוי ויהיה בטיחותי. לאחר מכן הוא יקבע את הגובה, הרוחב והאורך האידיאליים לשולחן בהתאם למיקום שבו הוא יוצב. ורק לאחר שכל הפרטים הקטנים יהיו בידיו, הוא יישב לצייר את הסרטוט של השולחן באופן מדויק להפליא. עכשיו, נניח שבאותו פרויקט היה משתתף גם משורר פילוסוף... הוא היה מתחיל בלשאול, מהי התכלית של השולחן? האם הוא באמת נחוץ לחיינו? האם הוא מוסיף לאושר שלנו, ליופי של החיים? מהו מייצג עבורנו מבחינה סמלית? מהי המטאפורה שחבויה אחרי רעיון השולחן? לאחר מכן אם זה לדוגמא היה שולחן אוכל משפחתי, אז הוא היה יושב ומדמיין שהשולחן הזה הוא כלי רוחני שמשמש לחיזוק הקשר המשפחתי, הוא היה רואה ארוחות שבהן בני המשפחה שמחים ומאושרים, ולפעמים כשהם עצובים לרגע, תמיד הם מתגברים ביחד וצומחים מכל החוויות הללו, והוא היה רואה את כל החברים והאורחים שאיתם הם חולקים חוויות נדירות ואנושיות של מפגשים כאלה ואחרים. ואת ימי ההולדת והחגים שיחגגו סביב השולחן הרוחני הזה... הוא היה עוטף את האובייקט שנקרא "שולחן אוכל" באנושיות, ברגשות וחוויות ומחייה אותם בדמיונו, עם צבעים, טעמים, מוסיקה ומגע... אלו הן שתי גישות, גישה טכנית פרקטית וגישה רוחנית. כשרוצים להגשים משהו, עלינו לאמץ את שתי הגישות הללו, את הגישה של הראש (האדריכל) ואת הגישה של הלב (המשורר) כדי להמחיש את שיתוף הפעולה הזה, יצרתי דיאלוג קצר בין האדריכל למשורר. דיאלוג בין האדריכל למשורר: אדריכל: שלום משורר, נבחרנו כצוות בפרויקט הקהילתי הזה, ועלינו לבנות שולחן פינת אוכל למשפחה הנחמדה שנבחרה. משורר פילוסופי: מהי המהות הרוחנית של החפץ הזה? האם הוא יתרום משהו לחיי המשפחה, להרמוניה המשפחתית שלהם? אדריכל: אין לי מושג, האמת היא שלא חשבתי על זה...אני פשוט רוצה למדוד ולהתחיל לבנות מודל מדויק של השולחן. הבאתי איתי כלי סרטוט ומדידה... משורר פילוסופי: לאחר הרהור מעמיק, אני מוצא שהשולחן אכן בעל ערך רוחני ורגשי עבור בני המשפחה והוא בהחלט מהווה מטרה נעלה לפינת הסלון הזה שמייצג "חיים". האם ידעת שבאנגלית קוראים לסלון, "חדר-מחייה" מלשון חיים? אדריכל: מממ...כן ידעתי אך מעולם לא חשבתי על כך לעומק. משורר: מכיוון שאנו מעוניינים ליצור פריט ששייך לחדר-החיים של הבית, עלינו לחשוב על הערך שהוא ייתן לחיי המשפחה, על הקשר החם, על החוויות המשותפות ועל עד כמה הוא יוסיף אור לחייהם. אדריכל: אני מתחיל להבין אותך...אתה יודע מה, אף פעם לא חשבתי לפני כן בדרך הזאת, לפני כן הייתי פשוט רואה את החפץ עצמו וזהו, את הגדלים, המרחבים והמשקלים שקשורים לבנייתו. האמת היא, שכשאני חושב על הערך שזה יתרום לחייהם, אני מקבל חשק גדול יותר לבנות את השולחן, אני ממש יכול להרגיש את הרגעים הללו שתיארת, את הכיף שיהיה סביב השולחן הזה ואת הערך שהוא יוסיף לחיי המשפחה הנחמדה הזאת... משורר: אחלה! אבל בוא לא נסחף...יום שישי היום, יום קצר : )...לאחר שלשנינו יש התלהבות ולשנינו יש את תמונת הערך הרוחני של השולחן בדמיוננו, בוא נתחיל להשתמש במיומנות הפרקטית שלך, מפני שאם אני אתכנן את השולחן מבחינה טכנית, הוא לא יוכל להחזיק אפילו את עצמו כמו שצריך... אדריכל: מצוין, תפוס את הצד הזה של סרט המדידה ובו נמדוד יחד את השטח של פינת האוכל... משורר: רק שנייה, אני שם מוסיקה נעימה ברקע כדי לעבוד בכיף...זהו! אני איתך...קדימה לעבודה! אדריכל: קדימה לפרטים הקטנים...תרשום את המידות שאני אגיד לך... (תודה לאדריכל ולמשורר היצירתיים על תרומתם לקהילה.) הדיאלוג הזה בין האדריכל למשורר ממחיש את שיתוף הפעולה שעליך לעשות כדי לשלב בצורה נכונה את תפקודי המוח השונים שלך. כשאתה רוצה להגשים משהו, התכלית של ההגשמה צריכה להיות ברורה, צריכה להיות לה מהות מסוימת שתתרום לחיים יפים יותר עבורך ועבור אחרים. ובמילים אחרות צריכה להיות סיבה מספיק טובה להגשים את זה, סיבה ותשוקה הם זוג אידיאלי. היכן שיש סיבה יש תשוקה והיכן שיש תשוקה יש כוח, יש אנרגיה להגשים. לאחר שהסיבה ברורה והתשוקה קיימת, האדריכל נכנס לתמונה ומתחיל לעבוד על הפרטים הכי קטנים, על הדיוק של הבקשה. הוא חייב להיות ממוקד על הצורה שאותה הוא רוצה לממש, הוא חייב לראות את זה מכל הכיוונים האפשריים, וליצור מודל לבנייה שאפשר לסמוך עליו. לאחר שהוא יצר את המודל, המשורר בעל החזון נכנס לתמונה ומתחיל לחיות את הצד הרוחני של המודל הזה, כאילו שהוא כבר מציאות קיימת. והוא משתמש בכלי היצירה הראשי שלו – הדמיון. לא רק שהוא רואה את הדבר שלם בדמיונו, אלא הוא מתחיל לדמיין את השימוש בו. הוא מקבל את התחושות ומרגיש את הרגשות, כאילו שזאת כבר מציאות קיימת עבורו. המודל שבנה האדריכל, כלכך שלם ומדויק, שהוא יכול כבר להתחיל ולהשתמש בו בדמיון כפי שהוא ישתמש בו במציאות, כשהוא יופיע. אם האדריכל עיצב לדוגמא מודל של מיטה לחדר השינה, המשורר לוקח את המודל הזה ובעזרת דמיון מוחשי הוא כבר מתחיל להתפנק על המיטה הנוחה שלו, הוא מרגיש את הכיף, מעריך את היופי והאסטטיקה ופשוט נהנה מהמיטה בדמיונו עוד לפני שהיא הופיעה במציאות שלו. זהו השילוב הנכון בצד המחשבתי של ההזמנה. השילוב בין גישת המשורר והאדריכל ליצירת מציאות. מאת אלכס זיו – יוצר מציאות
|
