האחד

הכרתי את פניו ברגע שהוא חלף לידי,

מנצח, בתוך ההמון חסר המחשבה והאכזרי.

נגעתי בעדינות בזרועו, הוא חייך אליי.

הוא היה האיש שפעם התכוונתי להיות!

היכן שנכשלתי, הוא ניצח והשיג מהחיים הצלחה.

היכן שמעדתי, הוא עמד עם רגליים בטוחות.

באופן זהה, אך עדיין לא זהה, עמדנו מול העולם,

ודרך הלחץ הוא גילה שהחיים היו טובים.

ואני?

טעמתי את הטעם המר שבכוס,

עברתי בדרך המוצלת שלאורכה הכישלון עובר!

עם זאת, איך שראיתי אותו, שמחה באה אליי.

הוא היה האיש שפעם התכוונתי להיות!

לא דיברנו. אך בעיניים מלאות התבונה שלו,

ראיתי את הרוח שדחפה אותו קדימה.

האומץ שגרם לו להמשיך ולהילחם שהיה פעם שלי.

חשבתי, "האם זה יכול להיעלם?"

הוא הרגיש את השאלה שלא נשאלה,

הרגיש את זה כלכך ששפתיו החיוורות יצרו תשובה בת מילה אחת, "לא!"

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

מאוחר מדי כדי לנצח? לא! לא מאוחר מדי בשבילי,

כי הוא האיש שאני מתכוון להיות!