עמוד הבית  |  מוצרים  |  מאמרים  |  סרטים  |  תמונות  |  מדיטציה  |  סלולארי  |  פורום  |  הצטרף  |  צור קשר  |  English   

מאמרים > מדיטציה > הנירוונה הימנית                                                                                                    שלח לחבר הנירוונה הימנית הסיפור של ד"ר ג'יל טיילור הוא סיפור מדהים בפני עצמו אך מעבר לכך מסתתר בו מסר פרקטי לגבי הבנת התפקוד המוחי שלנו ליצירת חיים מאושרים. ד"ר ג'יל היא חוקרת מוח מאוניברסיטת הרוורד, היא התמחתה והובילה מחקרים בתחום זה. למרבה האירוניה, ב 10 בדצמבר 1996 ד"ר טיילור חוותה שבץ מוחי נדיר לאחר שכלי דם באונה השמאלית שלה התפוצץ. שלושה שבועות לאחר מכן היא עברה ניתוח מסובך שלאחריו החלה בתהליך שיקום שנמשך 8 שנים ובמהלכו היא הייתה צריכה ללמוד מחדש לקרוא ולכתוב, לדבר, לזכור פרטים מעברה, לזהות את עצמה ואת בני משפחתה ובנוסף להחזיר לעצמה את הידע  שאיבדה החל מהבסיסי ביותר ועד לזה של דוקטור לנוירולוגיה מוחית. באותו בוקר גורלי כשהבינה שהיא חווה שבץ היא נבהלה ואמרה: "הוי אלוהים יש לי שבץ..." ומייד לאחר מכן נרגעה ואמרה לעצמה: "וואהו איזה מגניב! יש לי עכשיו הזדמנות ללמוד מה קורה במוח שחווה שבץ מבחינה פנימית." לכמה חוקרי מוח מהעולם יצא לבדוק מה קורה בזמן שבץ מבפנים, מהצד של החווה? היא קמה עם כאב מוזר בראש וזה משהו שלא אופייני לה ולאחר מכן עלתה על מכשיר הכושר שלה לבצע אימון שגרתי אך לפתע התרחש משהו שהיא לא למדה עליו באוניברסיטה...משהו שהיא אפילו לא חלמה עליו... לפתע המודעות שלה השתנתה, הפטפוט הבלתי פוסק של האונה השמאלית נפסק, המחשבות שלה נפסקו לגמרי, הצלילים מהעולם החיצוני נדמו, כל המודעות שלה הייתה מופנית פנימה, העולם החיצוני הפך לאזוטרי, היא ראתה את הגוף שלה ואת שאר החפצים בחדר כאנרגיה. היא לא זיהתה את גבולות הגוף שלה והרגישה שאין הפרדה בין הגוף שלה לשאר הדברים, היא הרגישה שהיא המרחב, שהיא בגודל של היקום כולו, הרגשת אחדות עם הכל וזה הרגיש נפלא. היא אומרת: "תארו לעצמכם מה זה להעלים בשנייה אחת 37 שנים של מטען רגשי...הרגשה של אופוריה...נירוונה." זה מה שמנסים להשיג במדיטציה עמוקה ואילו היא פשוט "נזרקה" לתוך המימד הזה וזה נמשך כ 3 שבועות עד לניתוח ועוד כמה שבועות אחריו, מצב של חוסר מחשבות והרגשת אחדות טוטאלית עם היקום. ד"ר ג'יל מסבירה שהאונה הימנית של המוח מעבדת נתונים במקביל כלומר היא מקבלת מידע מהרבה מקורות במקביל ויוצרת קולאג' אחד שהוא בעצם חווית רגע ההווה. הכל קורה במקביל, אתה מאוחד עם המקום והזמן ועם כל הרשמים במקביל - אין הפרדה. ואילו האונה השמאלית מעבדת נתונים בצורה טורית, כלומר היא יוצרת גבולות של זה אני, זה שמי, זה האגו שלי, היא נעה בין זיכרונות העבר והרהורי העתיד והמידע המחשבתי הזה הזה ממשיך לזרום אחד אחר השני, מחשבה אחת אחרי השנייה ללא הפסקה והכל מגיע בצורה ברורה ומחולקת כך שהאונה השמאלית יוצרת הפרדה בינך לבין כל מה שקיים ובמילים אחרות מרחיקה אותך מרגע ההווה ומהרגשת האחדות עם הכל. האונה השמאלית שלה, זאת שאחראית על הזיכרון, הלוגיקה, מספרים, שפה, האגו, החלה לסגור את תפקודיה אחד אחרי השני וד"ר ג'יל צפתה מבחינה פנימית כיצד מרכזי עיבוד המידע שלה משתתקים לחלוטין. כך שהיא נשארה רק עם התפקוד של האונה הימנית למשך תקופה ממושכת של כמה שבועות. החוויה הזאת הייתה עבורה חוויה של התעוררות והובילה להבנה עמוקה יותר של תפקודי המוח השונים, דרכי עיבוד המידע ויותר מזה זאת הייתה עבורה חוויה רוחנית שגרמה לה להכיר את הצד הנסתר של המוח, את התודעה. כיום ההגדרה שלה להכרת תודה היא: "לקום בבוקר להביט במראה ולזכור איך קוראים לך" לסיכום: השירות שהיא עשתה לכולנו הוא גדול, כל אחד יכול לקחת משהו מהסיפור הזה ולהתקדם איתו. הסיפור הזה גרם לי להבין טוב יותר חוויות שחוויתי במהלך מדיטציה ובמיוחד את הטכניקה שאני משתמש בה כדי להיכנס במהירות למצב מדיטטיבי. כשאני רוצה להיכנס מהר למצב של מודעות אני משחרר את המודעות שלי ופותח את כל החושים שלי בבת אחת לקבלת נתונים מהעולם החיצוני. ההסבר שלה גרם לי להבין שכשאני עושה את זה אני בעצם נכנס למוד פעולה של האונה הימנית שמעבדת נתונים במקביל. כשאנחנו מתרכזים במחשבה או מהרהרים אנחנו נמצאים במצב שמרחיק אותנו מחוויית ההווה וזאת הסיבה שהפטפוט הפנימי שאנו חווים במשך כל היום גורם לנו לפירוד מחוויית האחדות בהווה, מפני שהוא קשור לאונה השמאלית שמעבדת נתונים בצורה טורית - אחד אחרי השני. המצב האידיאלי הוא שליטה בשתי האונות ויכולת כניסה ויציאה מכל אונה לפי בחירה. היוגים והמאסטרים של המדיטציה מסוגלים לעשות את זה. המורה הרוחני אושו אמר שאחרי השיחה היומית שהוא מעניק לתלמידיו הוא פשוט "מכבה" את החלק החושב במוח ונכנס למצב של סמדהי או נירוונה שבו הוא מאוחד עם הכל. הוא מסביר שזה כמו רגליים, כשאתה צריך ללכת או לרוץ אתה מפעיל אותן אך כשאתה יושב אתה פשוט מניח להם ולא משתמש בהן. דרך אגב, הרבה מורים רוחניים כמו יוגאננדה, אושו, ניטיאננדה תארו את חווית ההארה שלהם בצורה דומה למה שהתרחש אצל ד"ר ג'יל, הרגשת התרחבות, הגבולות בין הגוף שלהם לשאר הדברים נעלמו, הרגשת איחוד, שלווה, יופי, אושר, העולם הפיסי הפך לאוקיינוס של אנרגיה שבו הכל מחובר. באופן אישי אני מאמין שההארה אינה קשורה אך ורק למוח הפיסי. האונות של המוח הפיסי הן רק האברים שמשמשים את הנשמה בתפקודיה השונים בעולם החומר. הצד הרוחני שלנו מורכב מהוויה שהיא "האוקיינוס" וממחשבה שהיא הפעילות האקטיבית, הגל שעולה מן האוקיינוס הזה. ולכן האונה הימנית היא האיבר שמשמש את ההוויה והאונה השמאלית היא האיבר שמשמש את המחשבה, הגל היוצר של ההוויה. אנחנו זקוקים לשניהן ובמיוחד לתיאום והרמוניה ביניהן כדי לחוות חיים שלמים ומאושרים באמת. אז מה יכול לעזור לחבר אותנו לאונה הימנית? מדיטציה, מוסיקה מרגיעה, הכרת תודה, שהייה בטבע, הקשבה  לציפורים, למים זורמים. נשימות.  צפו בפרזנטציה של ד"ר ג'יל טיילור (תודה לענבל מאתר פילים על ששלחה לי את הקישור)  מאת אלכס זיו - יוצר מציאות     האתר של ד"ר ג'יל טיילור - http://drjilltaylor.com  שלח לחבר      הצטרף לרשימת התפוצה   כל הזכויות שמורות לאתר הסוד, כל פרסום או העתקה ללא אישור אסורה בהחלט -  Tabib Adv .  עמוד הבית  |  מאמרים  |  סרטים  |  פורום  |  הצטרף  |  צור קשר   © 2007 Hasod.co.il - כל הזכויות שמורות לאתר הסוד