שתיים ועוד שתיים אינם שווים לארבע

השחקן וויל סמית' ציין את התובנה החשובה הזאת ובהמשך המאמר נגלה באיזה הקשר זה נאמר...

ובכן, זאת לא נוסחא שהייתי לוקח לבית הספר ומשתמש בה בשיעורי מתמטיקה, אך זאת בהחלט אחת מהנוסחאות החשובות ביותר ליצירת מציאות.

יובל המבולבל מכיר היטב את הנוסחא הזאת:

"כששואלים אותי כמה זה שתיים ועוד שתיים, אז אני אומר שלוש."

ולא, זה לא מפני שהוא מבולבל, אלא מפני שיובל יודע משהו בצורה אינטואיטיבית, משהו שעזר לו להגשים את חלומו הגדול.

כשלוקחים את הנתונים של יובל ומחברים אותם יחדיו מבחינה הגיונית, אפילו מתמטית, לא היו סיכויים גדולים שחלומו יכול היה להתממש.

אך יובל האמין ב 3.

בחשבון של יובל: 2+2=3

ולמה זה כך?

כי ככה יובל קבע שזה יהיה.

בעולם של יובל ה 3 שווה להצלחה ככוכב ילדים ולהגשמת חלומותיו.

מבולבלים? תיכף העניינים יתבהרו.

העולם הזה הוא חלום

אני לא מתבסס על שום הערכה מדעית כשאני קובע את זה, אלא על תחושה מוזרה של התעוררות שאני חש בכל פעם שאני מגשים משהו וזה קורה בדרך מופלאה וממש לא הגיונית, כאילו שהיקום מתעצב לו מחדש כדי להגשים את תמונת החזון שלי וגורם לדבר הבלתי ייאמן לקרות ועם כל זה "איכשהו" להפוך את ההגשמה להגיונית (למרות שזה לא תמיד מצליח לו).

ניטיאננדה תאר את זה בצורה יפה:

"בכל פעם שחלומותיך הופכים למציאות לפתע באה ההארה שמה שאתה חושב כמציאות הוא רק חלום."

זאת בדיוק התחושה שאני מדבר עליה.

אני אנסה לתאר את זה מהצד החוויתי שלי...

בכל פעם שאני מגשים משהו שבאופן הגיוני הוא כמעט בלתי אפשרי, בדיוק כפי ששתיים ועוד שתיים יכולים להיות שווים לשלוש או לכל תוצאה אחרת שאבחר, יש רגע אחד מסוים שבו אני מרגיש כמו עליסה בארץ הפלאות, אני נכנס לאיזשהו וואקום בעקבות ההארה הזאת.

מה זאת אומרת וואקום?

הוואקום היא תחושה ממשית שהעולם הופך לכמה רגעים ללא ממשי, לחלום, להולוגרמה.

קצת קשה לתאר את זה במילים...זה כאילו שנכנסת למעין בועה ואתה רואה את המציאות שלך מבעד לבועה הזאת, אתה קולט לפתע שהמציאות מורכבת מחלום.

בדיוק מאותו החומר שממנו חלומות עשויים, מעין אשליה אופטית, סוג של הדמית מחשב כמו במטריקס.

דרך אגב לדעתי הסיבה שהסרט הזה הצליח היא לא רק בגלל האפקטים המרהיבים או בגלל קיאנו ריבס, אלא מפני שהם נגעו באמת מסוימת לגבי המציאות, לגבי כך שאנחנו חיים במעין הולוגרמה, בתוך סוג של חלום ומשהו בתוכנו יודע שזה נכון.

אושו אמר שבלילה אנחנו חולמים חלום פרטי, וביום אנחנו מתעוררים לחלום ציבורי, זה ההבדל.

המציאות הלילית והיומית עשויות מאותו החומר שממנו חלומות עשויים, ההבדל הוא שהראשון הוא חלום פרטי והשני הוא חלום ציבורי, עולמי.

זאת בדיוק התחושה הזאת ששתיים ועוד שתיים אינם שווים לארבע.

בתוך החלום הציבורי היומי שלנו , שתיים ועוד שתיים בהחלט שווים לארבע, אך כשאנחנו מצליחים ליצור חזון מחשבתי ולהגשים אותו כנגד ההיגיון, המתמטיקה הופכת למוזרה מהרגיל.

ואנחנו מגלים שגם ביקום הזה, שתיים ועוד שתיים אינם שווים תמיד לארבע.

ההסבר המדעי

ככל שהמדע חוקר לעומק הוא מתחיל במידה מסוימת לכרות את הענף שעליו הוא יושב, ושם הענף הזה הוא ההיגיון.

בתחילת המאה הקודמת כשנראה היה שאיינשטיין הבין את הכל, נכנסה לתמונה הפיסיקה הקוונטית שחוקרת את התנהגות החלקיקים והגלים.

ברבים מהניסויים שערכו גילו דברים שההיגיון אינו יכול להסביר אותם והם עדיין בגדר של תעלומה.

עקרונות כמו הסופרפוזיציה שבה אותו חלקיק מופיע בשני מקומות שונים בו זמנית, עקרון שמעלה את האפשרות שכל האפשרויות קיימות בו זמנית ו"הצופה" שזה אתה, האיש בעל המודעות מחליט על אפשרות מסוימת ובכך בעצם דרך הבחירה שלו הוא בוחר את המציאות שלו מבין כל האפשרויות הקיימות.

לא ניכנס לזה לעומק במאמר זה, אך המדענים שגילו את זה ואלה שעוסקים בנושא היום נכנסו גם הם לדלת אחרת של המציאות, למצב שבו ההיגיון הרגיל לא ממש עובד או מסתדר לו, לעולם שבו שתיים ועוד שתיים לא בהכרח שווים לארבע, ואפשרויות אחרות לגבי המציאות מתחילות להופיע.

ומכאן אנחנו מגיעים לשחקן וויל סמית' שאמר בראיון טלוויזיוני

ששתיים ועוד שתיים אינם שווים לארבע.

וויל אמר שהוא אינו רואה את עצמו כאייקון, אלא כמישהו שבא לייצג רעיון, לייצג קסם, לייצג אפשרויות.

והרעיון הגדול הוא:

הוא שמצד אחד אנחנו נמצאים ביקום שבו שתיים ועוד שתיים שווים לארבע, אם אתה מקבל את זה.

אך שתיים ועוד שתיים הם לא באמת ארבע, שתיים ועוד שתיים הם מה שאתה רוצה שהם יהיו.

ויש כוח לבחירה,

כוח גדול יותר מאשר להרגיש שאתה נמצא בצד של האפקט, של התוצאה של כל מה שקורה.

פשוט בחר! היכן תהיה, מי תהיה ומה תעשה, פשוט החלט ומהנקודה הזאת היקום יזוז מדרכך...היקום הוא כמו מים שזזים

ומשתנים בהתאם.

אהבתי מאוד את הדימוי הפשוט והגאוני שדרך אגב השתמשו בו בעבר גדולי ספרות כמו ויקטור הוגו ופיודור דוסטויבסקי.

הסופר איבן טרוגנב כתב באחד משיריו:לא משנה עבור מה האדם מתפלל, הוא תמיד מתפלל לנס.

השורה התחתונה של כל תפילה היא זו, אלוהים הגדול, עשה ששתיים ועוד שתיים לא יהיו שווים לארבע."

וזה נכון, העולם אינו פועל רק לפי המתמטיקה הרגילה של שתיים ועוד שתיים שווים לארבע, אלא גם לפי האמונה שלנו בתוצאה.

ואת זה מאמר זה בא להכניס למשוואה, עליך להכניס גם את הנתון הזה למשוואה.

המשוואה החדשה הזאת משנה את המתמטיקה שנקבעה על ידי ההיגיון שלנו ופותחת בפנינו אפשרויות רבות ומגוונות.

הבחירה שלנו (האמונה) יוצרת משוואה חדשה שבה שתיים ועוד שתיים אינם שווים לארבע, ומכאן היקום לוקח את התוצאה שאינה שווה לארבע ומסדר את הדברים כך שבעולם הפיסי שלנו אכן נקבל "איכשהו" תוצאה שתהייה שווה לארבע.

כשזה קורה, אנשים נוטים לקרוא לזה נס או מזל, אך זו פשוט מתמטיקה אלוהית שהמשוואה שלה קשורה בקשר ישיר לאמונה שלנו, ולבחירות שאנחנו עושים בחיינו.

זהו רעיון חשוב שיש לזכור היטב כשאנחנו רוצים לעשות שינוי בחיינו, כשאנחנו רוצים להגשים את חלומותינו.

שתיים ועוד שתיים אינם שווים לארבע, הם שווים למה שאנו בוחרים שהם יהיו.

זהו מידע חשוב ביותר שיש להבין ולהפנים, זוהי המתמטיקה של ההצלחה.

כששאלו את יובל שם טוב כמה זה שתיים ועוד שתיים?

התשובה שלו הייתה "שלוש", ומסתבר שזאת הייתה התשובה הנכונה ביותר עבור הגשמת חלומותיו.

מהי התשובה שלך?

כמה זה עבורך שתיים ועוד שתיים?

התשובה היא שההחלטה לגבי התוצאה של המשוואה הזאת היא שלך באופן בלעדי.

זה יכול להיות ארבע וזה יכול להיות כל דבר אחר שתבחר להאמין בו ותתמיד באמונה הזאת...

שתיים ועוד שתיים = האמונה שלך

מאת אלכס זיו – יוצר מציאות

שיתוף  

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

שלח לחבר