|
|
אמונה גורמת לך לזוז עכשיו!
כילד אני זוכר שתמיד הדעה הכללית לגבי המשאבים הטבעיים של ארץ ישראל הייתה:
"חבל שלא זכינו במשאבים טבעיים כמו שמדינות אחרות זכו להן." תמיד כשנסענו וראינו איזו משאבה של נפט או איזה קידוח, זה היה מעלה גיחוך מצד המתבוננים.
"הם מבזבזים את הזמן שלהם...מה הם לא קלטו שאין כלום בארץ הזאת?" ואתם יודעים מה, הם צדקו.
באמת אין כאן כלום בארץ הזאת עבורם. וכך גדלתי עם האמונה שאין נפט או גז או זהב או יהלומים או כל דבר אחר שאפשר לקבל במתנה מהאדמה שיעשירו את המדינה. עד שהאדם הנכון שמכונה יצחק תשובה, הציג לכולנו תשובה אחרת. ובמילים אחרות הוא שינה לי ולכולנו את האמונה והוכיח שיש בארץ ישראל את המשאבים שמדינות אחרות מתהדרות בהן ומתעשרות מהן.
תשובה הוכיח את הדבר הבא: תמיד יש, תמיד היו, ותמיד יהיו משאבים בשפע והזדמנויות אינסופיות עבור האיש והאישה שמוכנים לקראתם. כל ממשלות העבר לא הצליחו לעשות את מה שהאדם הנכון עם הגישה הנכונה הצליח לעשות. ההבדל הוא שאנשים אחרים לא היו מוכנים כמו שתשובה מוכן. מה גרם לו להמשיך לחפור ולהשקיע מאמצים וכסף רב בחיפושים אחר גז טבעי, כשהוא יודע היטב שאף אחד מלפניו לא הגיע לתגלית גדולה שכזאת?
התשובה היא פשוטה: אמונה.
ללא אמונה הוא לא היה משקיע את זמנו וכספו בחיפושים.
תשובה כבר מצא את הגז הטבעי הזה במחשבתו, הרבה לפני שהוא מצא אותו בים.
והוא כלכך האמין בזה, שאת השאלה "האם אני אמצא גז טבעי?" החליפה השאלה: "מתי אמצא את הגז הטבעי?" מי שמאמין שמשהו שווה ערך עבורו קיים, יהיה מוכן לעשות את העבודה הדרושה. וזאת רק שאלה של זמן עד שהוא ישיג את זה. מי שאינו בטוח שמשהו כבר קיים, מי שאינו רואה את זה כעובדה קיימת בדמיונו, יהסס להתחיל, ואם הוא יתחיל, הוא ייכנע מהר מאוד. הוא ייכנע לנוכח הקשיים הראשונים שיעלו. וזהו ההבדל בין אנשים בקליבר של יצחק תשובה לאנשים רגילים, האמונה. יש לנו עוד דוגמה, איל הנדל"ן האמריקאי דונלד טראמפ. בתחילת שנות השבעים, מחוז מנהטן שבניו יורק היה בשפל... עסקים רבים הכריזו שם על פשיטת רגל, בניינים נטושים, אשפה ברחובות...פשוט אזור עלוב ונטוש. טראמפ הגיע למנהטן, נכנס לבנקים ואמר להם: "תנו לי כסף, האמינו בי, אני אפתח את האזור!" לא היה לו הרבה כסף משלו באותה התקופה...הדבר היחיד שהיה לו זה מוניטין טוב בעבודות קודמות שהוא ביצע עבור אביו הקבלן. סוכן הנדל"ן שהיה אחראי על המבנים הנטושים הללו שבמנהטן, קיבל טלפון מדונלד ששאל אותו "מתי אתה מגיע לניו יורק? יש לנו על מה לדבר..." הוא מספר שהוא ודונלד הסתובבו יחד בסנטרל פארק ודונלד נעמד לרגע...הצביע על כל הבניינים ואמר: "אני בן 29 עכשיו...בעוד חמש שנים מהיום אני אהיה יותר גדול מכל אחד אחר בניו-יורק." הפרויקט הראשון שלו היה מלון קומודור הישן שהיה בניין נטוש ומט ליפול. האדריכל ששוכנע על ידי דונלד לעבוד על הפרויקט אמר שזה הבניין הכי גרוע שיכול להיות. אך דונלד ראה שם משהו אחר, הוא ראה שם הזדמנות. הוא ראה שם מלון חדש יוקרתי, מפואר ותוסס. הוא הצליח לשכנע את הבנק להאמין בו ולווה מהם 120 מיליון דולרים וחתם עם רשת מלונות על הסכם. הבניין חוזק מבפנים וצופה כולו בחלונות מבחוץ וכך מלון קומודור הישן והנטוש הפך למלון גרנד הייאט החדיש והיוקרתי. וכל השאר היסטוריה... זה לא אומר שכל אחד יכול או צריך להיות יצחק תשובה או דונלד טראמפ, ממש לא... לא לכולם יש אמביציה ורצונות שדומים לשלהם, וזה בסדר.
אך העקרונות שהם משתמשים בהם אלה הם עקרונות שכל אחד יכול להתאים לחלומות האישיים שלו קטנים ככל שיהיו או גדולים ככל שיהיו. ההבדל הגדול בין שאר האנשים לאנשים הללו הוא רמת האמונה שלהם.
הם כלכך מאמינים בזה שהם יצליחו, שהם פשוט יוצאים לדרך, וממשיכים קדימה בוודאות מוחלטת שהם יגיעו. תשובה כבר ראה את עצמו מוצא גז טבעי בכמות שתהפוך את ישראל למדינה שמספקת לעצמה את הגז ואף מוכרת למדינות אחרות. הוא חזה את זה, הרגיש את זה, דיבר על זה בהתלהבות, פעל בנחרצות, והצליח. והכוח הנסתר מאחורי הפרויקט הזה היה האמונה שלו. דונלד טראמפ ראה את מלון גרנד הייאט בדמיונו, הרגיש שזה הולך לקרות בוודאות, והוא עשה את כל מה שצריך לעשות כדי להגשים את זה. הכל התחיל מהוודאות הפנימית הזאת שזה כבר שם...מבחינתם הגז כבר נמצא והמלון כבר קיים. עכשיו צריך רק להמתין קצת שכולם יצליחו לראות את מה שהם רואים באמונתם. הסרט הפנימי (החזון) שתחילה רק הם ראו בדמיונם, הפך לסרט ציבורי שכולם יכולים לצפות בו. וגם כל אחד מאיתנו שיצליח להגיע לרמת אמונה שכזאת, יגשים את מה שהוא מאמין בו. כן, זה יכול לקחת זמן...זה יכול לקחת שנה או חמש או עשר או עשרים שנה. תלוי מה ההגשמה הזאת דורשת מבחינת ערוצים וכמובן בראש ובראשונה מבחינת רמת המוכנות שלנו. דונלד טראמפ הרגיש מוכן, הוא כבר הוכיח לעצמו ולאביו שהוא מסוגל לקחת פרויקט של בנייה ולהשלים אותו בהצלחה. הוא גם הרגיש שזה מרגש אותו ומרתק אותו וזה מה שהוא הכי אוהב לעשות, וזה נתן לו את הדרייב לקום מוקדם בבוקר ולהתעסק בזה וללכת לישון מאוד מאוחר בלילה עם הרגשה טובה, שהוא מתקדם לעבר הגשמת חזונו. זה גם מה שנתן לו את הביטחון להנהיג את כל שאר האנשים שמעורבים בפרויקט ולתת להם מהביטחון שלו, להדליק גם אותם בהתלהבות ובביטחון העצמי והאמונה שלו. וכל אחד מאיתנו שיצליח להאמין ברמה הזאת, ימשוך אליו את האנשים הנכונים, את המימון הדרוש, והחלום יתחיל לבנות את עצמו בהתאם לאמונתנו. ללא אמונה מוחלטת שזה אכן יקרה, לא יכול היה להיות לאף אחד מהם את הכוח להניע את ההגשמה הזאת קדימה. אף אחד מאיתנו לא יכול להגשים משהו שהוא לא רואה ומרגיש אותו כמציאות קיימת תחילה בדמיונו. וזה לא מספיק... אמונה מוחלטת היא רק הצעד הראשון. עלינו להניע את האמונה הזאת קדימה ולהמיר אותה בעבודה. והנה הקריטריון הגדול...תזכרו את זה: אם אתה חושב שאתה מאמין באמונה מוחלטת, אך לא עושה את העבודה הדרושה, אתה לא מאמין. מי שמאמין ורואה את הרעיון כבר קיים, הוא לא ילך קדימה...הוא ירוץ קדימה. מי שמאמין, אך מוצא את עצמו בעיקר יושב ומאמין, או מחכה למשהו...זה סימן מובהק לכך שהוא לא מאמין. הרבה אנשים "עובדים על עצמם" ומאמינים שהם מאמינים, אך זה פשוט טריק של "הקול הקטן" שבתוכנו. הוא מנסה לשמור על הדברים כפי שהם ולא לגדול, ולכן הוא מרגיע אותך...הוא אומר לך: "בסדר, בסדר...אתה מאמין...אתה מאמין...תאמין לי שאתה מאמין." אל תפלו לטריק הזה. הנה שוב האינדיקציה: אם אתם מאמינים, אך לא זזים לכיוון האמונה שלכם, לא עושים את העבודה הדרושה, אתם לא באמת מאמינים. אמונה גורמת לך להתחיל לזוז עכשיו! אם לדוגמה הייתם מאמינים שכמה רחובות מכם עכשיו, מיליונר נדיב ומשועמם, החליט לתת במתנה כסף באופן רנדומלי, והוא הניח תיק גדול ורחב שגדוש בחבילות חבילות של שטרות בשווי מאתיים שקלים מהודקים היטב בגומיות ורודות, והראשון שמגיע לשם, יכול פשוט לקחת את זה...זה שלו. האם הייתם עדיין יושבים על הכיסא?
האם הייתם מתלוננים מדוע התיק הזה לא מגיע אליכם ישירות, ואתם צריכים להתאמץ וללכת כמה רחובות אליו? האם הייתם דוחים את זה לאחר-כך כי הסדרה שאתם אוהבים משודרת בדיוק עכשיו בטלוויזיה? האם הייתם דוחים את זה לאחר כך כי בא לכם לבדוק מה קורה בפייסבוק שלכם? האם הייתם מתלוננים על כך שאין לכם רכב לנסוע למקום ולא בא לכם ללכת ברגל? האם הייתם אומרים: "עזוב, לא בא לי היום...זה פשוט לא היום שלי..."? אני משער...רק משער... שהייתם דופקים ריצת ספרינט שהייתה נותנת פייט טוב לשיאני עולם בריצה קלה...ובו זמנית הייתם מנסים להסתיר את החיוך הטיפשי והמתרגש שמנסה לכבוש את פניכם ומשתיקים את קריאות השמחה שרוצות לצאת החוצה, כדי שאחרים לא יבחינו שאתם בדרך לקטוף מתנה גדולה שכזאת...נכון? זה בדיוק מה שמרגיש תשובה בפנים ודונלד טראמפ ורבים ואחרים מכל תחומי החיים בדרך להגשמת רעיון שלהם, זאת רמת האמונה שלהם.
הם מקבלים שיחת טלפון מהאינטואיציה שלהם שאומרת להם שמתנת התיק הרחב שמכיל את החלום שלהם מחכה להם כמה רחובות בהמשך, הם מרגישים את ההתרגשות, הם רוצים את זה עכשיו, מרגישים שזה שלהם, ואת כל זה הם עושים תוך כדי ריצה אתלטית לכיוון התיק...הם לא יושבים בכיסא במשרד ומדמיינים...זה קורה במהלך הריצה ברחובות בדרך להשגת ההזדמנות הזאת...
מי שמאמין ועדיין יושב על הכיסא...אינו מאמין, הוא רק מפנטז.
הנה האמת המרה, הכואבת אך ההכרחית. זה ההבדל בין לפנטז לבין להאמין. פנטזיה גורמת לך ליהנות כמה דקות בדמיון ואז לחזור לראות מה חדש בפייסבוק, לחזור לסדרת הריאלטי שמשודרת בטלוויזיה, להתמקד במה שאנשים אחרים עושים כל הזמן ולהביע דעה או ביקורת עליהם...לצאת להסתובב במרכזי קניות ללא מטרה כדי לשרוף קצת זמן...ובין לבין, לחזור לפנטז לכמה דקות ואז שוב לחזור לכל מיני פעילויות שכאלה.
אמונה גורמת לך לזוז עכשיו!
וזה כלכך פשוט...
אם אתה רק מפנטז שתיק השטרות / החלומות נמצא שם, ולא באמת מאמין בזה, אתה תישאר דבוק לכיסא.
אך אם אתה יודע בוודאות שהוא נמצא שם עכשיו...אתה אפילו לא תסיים לקרוא את המאמר הזה...אתה תקום ותתחיל לרוץ לכיוון, ותנסה להסוות את החיוך וקריאות השמחה בדרך לשם...בדרך להגשמה.
ולמי שעדיין נשאר איתנו כאן כדי לקרוא את המאמר עד סיומו...אומר את הדבר הבא:
מה שאתם רוצים, מחכה לכם כבר שם "ברחוב", רוצו לקחת אותו!
זה כבר שם, מחכה לכם...
אמונה גורמת לך לזוז עכשיו!
מאת אלכס זיו - יוצר מציאות
|
