דיכי - איך יוצאים מזה?

האם לפעמים אתה מוצא את עצמך שרוי ב "דיכי" (דיכאון זמני) ?

איך אפשר לצאת מהר מ"דיכי" מבלי לרבוץ בבוץ הזה יותר מידי זמן?

כל אחד מאיתנו עובר פאזות של דיכאון קצר שכזה שעובר תוך יום יומיים, ואנחנו נוטים לקרוא לו בשפת הסלנג "דיכי".

התחושה שבאה בעקבות חוסר איזון פיסי או נפשי ומתבטאת בלחץ נפשי, דאגות, חרדה, אכזבה, חוסר החלטיות, העולם נראה "אפור", העתיד נראה שלילי, כשיש הרגשה של חוסר משמעות (אין סיבה לקום בבוקר).

מצב זה הוא סוג של תבוסה נפשית, הרמת ידיים, הרמת דגל לבן של כניעה.

ברובד הפיסי, זאת התחושה הזאת שמרגישים בגוף, עייפות, תחושה של חוסר כוח.

ברובד הרגשי זאת הרגשה של דימוי עצמי נמוך, חוסר טעם, ריח וצבע בתמונת החיים.

מה שחשוב להבין הוא שדיכאון אף פעם לא מגיע פתאום משום מקום.

הוא תמיד תוצאה של גורם מסוים.

חלק מהגורמים "השקטים" (כאלה שאנחנו לא שמים לב אליהם) לדיכי הם:

חוסר בשינה סדירה – היא אחת הסיבות להרגשת דיכאון.

הגוף והמוח שלנו חייבים שינה מספקת לאיזון חידוש וחילוף חומרים בגוף.

אנחנו זקוקים לבין 7 ל 8 שעות שינה, במיוחד כדי להגיע לנקודות "השינה העמוקה".

רצוי שחדר השינה שלך יהיה נקי ממכשירי חשמל כמו טלוויזיה, מחשב, סלולארי ומטענים, המכשירים החשמליים הללו פולטים תדרים וקרינה אלקטרומגנטית. חדר שינה מבלי מכשירים חשמליים משפר את איכות השינה ואת הרוגע.

חשוב גם שחדר השינה יהיה היגייני ומסודר (כל דבר יהיה במקום שלו).

זהה, טפל או הסר כל גורם שמפריע לך לישון רצוף, שינה טובה היא אבן היסוד של הבריאות שלך.

תזונה לא נכונה – אי סדר באכילה, דילוג על ארוחות, מיעוט בשתיית מים, ג'אנק-פוד ואוכל תעשייתי במקום אוכל אמיתי טרי וטבעי.

הרבה פעמים אתה "מבואס" נפשית מפני שקודם לכן הצלחת "לבאס" את הגוף שלך עם התחליפים למזון שהכנסת לתוכו.

נתת לו "זבל" במקום אוכל, או שבקושי סיפקת לו מזון והוא מחזיר לך עכשיו בחזרה.

הגוף-נפש הם אחד. אינך יכול להזניח את הגוף ולצפות להרגיש טוב אחר-כך נפשית.

פעילות גופנית – הליכה יומית, שחייה, רכיבה על אופניים ופעילויות אירוביות נוספות הם נוגדנים לדיכי, בפעילות גופנית מתבצעת זרימה, האנרגיה בגוף נכנסת לתנועה וממירה את עצמה לכוח עבור תפקודים שונים.

אולי תיתן לעצמך קצת מרחב? רובינו אנשים בעלי אמביציה וכשאנחנו מרגישים טוב, אנו נוטים להעמיס על עצמינו עוד ועוד משימות ולנסות לבצע הרבה דברים בו זמנית ובאיזשהו שלב הבלון הזה מגיע לקצה ומתפוצץ והתוצאה היא אכזבה, בלבול, ערך עצמי נמוך, עייפות. והתהליך הזה חוזר חלילה כאשר אנחנו שוב מתחילים להרגיש טוב. יש כאן תבנית התנהגות שגויה. ניהול עצמי לא נכון.

מחסור באור שמש – צא לפחות לרבע שעה ביום לאור השמש. במחקרים מצאו שחשיפה לאור השמש גורמת לעלייה במוליך העצבי "הסרוטונין" ובעקבות כך "להתרוממות רוח" והרגשה טובה.

חוסר בחברה – אנשים שמבודדים את עצמם מאינטראקציה חברתית, נוטים למצבי רוח של "דיכי". אם אתה רוצה "שתי ציפורים" בבת אחת, הירשם לחדר כושר או לחוג בעל אופי ספורטיבי כמו ריקוד וכך תוכל לעסוק בפעילות גופנית וגם לחוות סוג של אינטראקציה חברתית, להכיר אנשים חדשים, לשוחח איתם וכו'...

חוסר בתחומי עניין – האם זנחת את התחביבים שלך? אם אתה עושה בעיקר דברים שאינך אוהב לעשות ואינך משאיר זמן לתחביבים, ליצירתיות...אז איפה הכיף כאן? פנה זמן לתחביבים.

רצינות! ברצינות? מה עם קצת צחוק? צפה בקליפים מצחיקים ביוטיוב, בסרטי קולנוע מצחיקים, קרא ספרי בדיחות, צא למופע מצחיק...

הפתרונות "הטיפשיים" לטיפול בתחושת דיכי הם:

פתרון האכילה (הזלילה) – אחד הפתרונות הקלים והזמינים שאנשים שמרגישים בדאון פונים אליו הוא אכילת יתר ובדרך כלל של דברים מתוקים, ואם אין משהו מתוק בסביבה אז כל דבר שנראה כמו אוכל ובכמויות גדולות.

מיותר לציין שהפעולה הזאת מובילה להשמנה (עודף משקל) ולהרגלי אכילה לא נכונים, מכיוון שהמוח קושר בין גורם האוכל לבין ההקלה (הרגעית) של הלחץ ויוצר מנגנון של חיפוש אוכל אוטומטי בכל פעם שאתה מתחיל להיות מצוברח.

הטעות בכך היא שהאוכל מקפיץ את רמת האנרגיה לכמה דקות ואז מכיוון שהקיבה צריכה אנרגיה ומשאבים לפירוק האוכל ובמיוחד כדי לעכל את "הכאילו אוכל" שאתה מכניס לתוכה, האנרגיה תרד מהר מאוד ותחושת העייפות שתלווה אותה תוסיף לתחושת הדיכי.

אם כבר פונים לאוכל אז עדיף לשתות הרבה מים רגילים ולאכול ירקות ופירות.

יותר קל לגוף לעכל מזון הטבעי שיכול לעורר את האנרגיה שלך ולשמור עליה במקום להנחית אותה.

שתייה חריפה, ניקוטין, סמים – פתרון זמני והרסני להעלאת מצב הרוח עם סיכויי ההתמכרות ופגיעה בבריאות.

מה לא כדאי לעשות כשמרגישים "דיכי" ?

הדבר שלא עושים הוא להחליט החלטות חשובות. מפני שבמצב שכזה רמת ההיגיון נמוכה והשיפוט אינו ניטראלי ונוטה לכיוון השלילי (הפסימי).

כשאתה נמצא בבור, עליך תחילה להפסיק לחפור ולחפש בראש ובראשונה דרך לצאת ממנו. לאחר שתוציא את ראשך מהבור, תוכל לחזור ולשקול את הדברים בצורה רגועה יותר ולהגיע למסקנות והחלטות טובות יותר.

לסיכום:

אם אתה מרגיש סוג של  "דיכי" (דיכאון זמני) עליך להבין שהוא תוצאה ולהתחיל לבדוק אחורה לגבי מהם הגורמים שהביאו אותך לתוצאה הזאת.

בחן את עצמך:

התחל מההיבט הפיסי:

האם אתה יישן מספיק שעות בלילה, האם חדר השינה שלך נקי נעים ומסודר וללא מכשירי חשמל?

האם אתה אוכל ארוחות מסודרות ומאוזנות שעשירות בירקות ופירות? האם אתה מרבה בשתיית מים (רגילים ללא המתקה)? האם אתה אוכל בלחץ תוך כדי נהיגה, דיבור, צפייה במחשב או בטלוויזיה, או שאתה אוכל ברוגע?

כמה ג'אנק-פוד אתה צורך ביום? מתוקים? כמה אלכוהול?

האם אתה מתעמל באופן מסודר במשך כמה דקות לפחות בכל יום?

האם אתה שומר על רעננות והיגיינה גופנית בכל יום?

האם אתה יוצא לאור השמש ולאוויר הצח בכל יום במידה מספקת?

ההיבט הנפשי:

האם אתה מעמיס על עצמך משימות מרובות בו זמנית, ומצפה מעצמך ליותר מידי? התמקד במשימה אחת מרכזית בכל פעם, לפי סדר חשיבות יורד. מהחשוב יותר לחשוב פחות (הגיון בסיסי).

האם אתה נוטה לצרוך יותר מידי חדשות בכל יום? (אם זה לא נחוץ, רצוי לא לצרוך חדשות כלל, או לפחות להיות סלקטיבי במיוחד ועם היד בהיכון על השלט רחוק להעברה לערוץ אחר. חדשות הן לא סוג של "בידור" והן משפיעות על מצב רוחך ועל השקפת עולמך, יש כאן השפעה פסיכולוגית שלילית שאינך מודע להשלכותיה. תהיה צרכן נבון של חדשות, ואם אתה מסוגל להסתדר בלעדיהן...מצוין.)

האם אתה מביט על חצי הכוס הריקה באופן שיטתי? התחל לכתוב בכל יום רשימת הכרת תודה. כתוב על לפחות 5 דברים שאתה מודה עליהם היום – בכל יום. התרגיל הזה יכול לחולל פלאים בחייך.

האם אתה נוטה להשוות את עצמך לאחרים? האם אתה עושה כל הזמן רשימות מלאי של מה שיש להם ולך אין? ערוך רשימה של 100 דברים לפחות שיש לך בחייך שמשרתים אותך בדרך כלשהיא ומקלים על חייך. דמיין את חייך ללא הפריטים הללו...לאחר מכן חזור לרשימה כדי להיווכח בכך שיש לך כבר המון, הרבה יותר ממה שחשבת ואפילו ממה שאתה צריך.

האם אתה דוגל ב "השמיים הם הגבול" אך אתה רוצה להגיע לשם ללא סולם או תחנות בדרך?

להציב מטרות גדולות זה דבר טוב, אך במקום למדוד עד כמה אתה רחוק עדיין מהיעד, חלק את היעד לתחנות ביניים קטנות, למטרות קטנות. בכל פעם שתגיע לתחנה הקטנה הבאה – חגוג!

האם אתה חוגג או שאתה רק עובד? אם תמשיך להעביד את גופך ומוחך מבלי לספק להם מתנות או חגיגות קטנות בדרך, האם אתה חושב שהם ישתפו איתך פעולה לאורך זמן?

התחל לחפש סיבה למסיבה בכל פעם שהתקדמת אפילו קצת. ולפעמים אפילו ללא סיבה, פשוט חגוג את החיים במנות קטנות של אושר, בחוויות ורגעים קסומים ומיוחדים.

מלא את עצמך בהרגשה טובה ושדר למוח ולגוף שלהיות בצוות שלך זה סבבה לגמרי...

תיצור לעצמך לוח הישגים והצב אותו במקום שתראה אותו. כל פעם שאתה משיג מטרה כלשהיא, הדבק תמונה של ההישג על הלוח, כך תשמור על הדימוי העצמי שלך ותזכיר לעצמך שאתה כן מצליח להשיג דברים ולהתקדם (אפילו אם זה דברים קטנים).

אני מכיר אדם שהתעשר....את הצ'ק הראשון שהוא קיבל בעסק שלו לפני שנים הוא מסגר לתמונה ותלה אותה מולו במשרד. למרות שמדובר בסכום קטן, הערך הפסיכולוגי של המחווה הזה הוא גדול.

לספורטאים יש ארון גביעים ומדליות וכו'...בתקופה של "דיכי" אנו נוטים לשכוח שאנחנו "שווים משהו" ושיש לנו יכולת להגיע להישגים ולכן זה טוב לציין את זה באמצעות לוח הישגים, מדף / ארון הישגים וכו'...

לעשות מדיטציה? נכון, כשאתה שקוע עמוק בתוך ה "דיכי" הסיכויים שתשב במדיטציה בשקט ותחשוב שהחיים יפים שואפים לאפס. אך כהרגל יומי של כמה דקות, זה דבר נפלא ומחזק.

מדיטציה היא הרגל בריא שמאזן את הגוף והנפש שלך וגורם לך להיות חסין הרבה יותר לתופעת "הדיכי", זהו כלי חשוב שמומלץ להוסיף לארגז הכלים הרוחני שלך (ובכלל להתפתחות שלך כאדם).

משהו תקוע? הפסק לדחוף! לפעמים כשמנסים חזק ולא הולך, זה זמן טוב להרפות ולקחת פסק זמן.

כשמשהו נתקע ולא הולך, הנטייה הטבעית היא להפעיל יותר מאמץ, יותר כוח, ולא תמיד זאת התשובה הנכונה מפני שזה יכול להעמיק את ההתנגדות ולהוביל בסופו של דבר לתחושת דיכאון רק בגלל "שלא הולך לך" למרות שאתה מנסה כלכך חזק – זה האבסורד.

לפעמים דווקא כשלוקחים צעד אחורה, כשנסוגים ולוקחים פסק זמן קצר להתחדשות, מגלים כיוון חשיבה חדש או שאפילו הדברים מסתדרים להם מעצמם.

מאת אלכס זיו – יוצר מציאות

הבהרה: המילה דיכאון במאמר זה מתייחסת למונח "דיכי" שהוא פרק זמן קצר שנמשך עד כמה ימים שבו מצב רוחך ירוד.

על פי ויקיפדיה: "דיכאון קליני, שאיננו דיכאון חולף או דיכאון קל, הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר. על פי המקובל, דרושים לפחות שבועיים של ירידה קשה במצב הרוח לצורך הגדרת דיכאון.

בכל מקרה תמיד רצוי להיוועץ ברופא מוסמך.

הערה: האינפורמציה במאמר אינה מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.