מאמרים                                                                                                                               שלח לחבר
                                                                

סיפור ההצלחה של אופק

 

 שיתוף  

 

חברים, סיפור ההצלחה שקיבלתי היום עשה לי צמרמורת...

 

אתם יודעים למה?

 

מפני שאין דבר שאני אוהב יותר בעולם מאשר לקרוא על מישהו שהצליח להגשים חלום של לעסוק במשהו שיש לו תשוקה אליו.

 

ומה שאני רוצה לומר לכם זה את הדבר הפשוט הבא:

 

מה שאני מלמד - עובד! נקודה.

 

אתם יודעים מה ההבדל בין מי שקורא את המאמרים שלי ורוכש את המוצרים שלי ומצליח למי שרק מתרשם מהם אינטלקטואלית?

 

היישום!

 

יישום = הצלחה.

 

החיילצ'יק בסיפור ההצלחה שלנו פשוט יישם את אחד המאמרים שלי, בלי להתפלסף יותר מידי, בלי לחשוב יותר מידי.

 

הוא פשוט רצה משהו שנראה לו בלתי אפשרי , והוא רצה את זה מאוד, ולכן הוא יישם את מה שלימדתי באותו מאמר.

 

זה הכל...זאת נוסחת ההצלחה הכי טובה.

 

והנה הנוסחה הכי טובה שאני יכול לתת לכם:

 

1. לקרוא את המאמרים / המוצרים שלי.

2. לקום מהישבן וליישם באופן מיידי את מה שאני מציע ליישם!

 

ואחרי ההקדמה הקשוחה : ) אך האוהבת הזאת...הנה המכתב שקיבלתי:

 

אלכס שלום : )

 

אני רוצה לשתף אותך בסיפור הצלחה אישי שלי.

 

שמי אופק, בן 19, התגייסתי לצבא באוקטובר 2009.

 

כבר כמה שנים אני עוסק בצילום, זה תחום שאני מאוד אוהב והוא מסב לי הנאה רבה.

 

כשהתקרב מועד הגיוס שלי גיליתי שיש ג'וב של צילום בצבא. כמובן שממש רציתי להגיע לשם, אבל בירור קצר העלה שתפקיד מסוג זה דורש כמויות של ויטמין P – פרוטקציה (או כך האמנתי לפחות).

 

שלחתי כמה פקסים לדובר צה"ל, הרמתי כמה טלפונים וחיפשתי הרבה מידע באינטרנט, אבל מהר מאוד התייאשתי. החלטתי פשוט להאמין שאני אגיע לתפקיד אחרי שאתגייס, אבל האמונה שלי לא הייתה שלמה, היו לי הרבה ספקות ואפילו התחלתי לפקפק שזה מה שאני באמת רוצה. הייתי מבולבל, והבלבול שלי השתקף במציאות – אחרי טירונות כללית שלחו אותי חזרה לבקו"ם, ובמשך שבועיים לא ידעו מה לעשות איתי, טרטרו אותי מפה לשם וראיינו אותי למס' תפקידים משרדיים. לבסוף הגעתי לבסיס שהיה קרוב לבית, עם תנאים מאוד נוחים, שפיתו אותי, והסכמתי להישאר שם. הייתי בטוח שהסיכוי להיות צלם בצבא אבד – והתחלתי את התפקיד המשעמם, חסר המשמעות והמדכא שנתנו לי לעשות.

 

בשבועיים הראשונים הייתי חולה כמו שלא חליתי אף פעם בעבר. המצב הנפשי והגופני שלי היה על הפנים.

 

עבר חודש, והתחלתי להשלים עם העובדה שאני משרת כפקיד ופניתי לנצל את היתרונות שבזמן הפנוי הרב שהיה לי.

 

אבל אחרי כמה חודשים, כבר הרגשתי ממש רע. הרגשתי שאני לא מנצל פסיק מהפוטנציאל שלי. הרגשתי שאני נרקב, מגיע כל יום לאותו מקום, עושה כל יום אותו דבר...

 

הגעתי לנקודת שפל בחיים. כסף לא היה לי, זוגיות לא הייתה לי, ואת העבודה שלי שנאתי.

 

אך מתוך הבאסה הגדולה, הגיעה נקודת המפנה...ידעתי שהצעד הראשון בדרך אל המטרה הוא לדעת מה אתה רוצה. ולכן,

 

אחרי התלבטויות רבות החלטתי סופית: אני רוצה להיות צלם צבאי. אני רוצה לצאת מהיחידה הנוכחית שלי. ועצם ההחלטה החד משמעית הזאת, נתנה לי כוח ומוטיבציה.

 

באותו זמן קראתי את המאמר שלך על כוחו של התת-מודע – והחלטתי לנסות. ניהלתי איתו שיחה שהלכה בערך כך: "היי חבר. אני יודע שאתה מחובר ליקום, לכל מה שהיה ולכל מה שיהיה, ואני רוצה להציג בפניך בקשה. אני רוצה לשרת בתפקיד של צלם צבאי. אני רוצה לקום בכל בוקר, לקחת את המצלמה, לקבל כל יום משימת צילום אחרת וללכת לבצע אותה באהבה, כי אני יודע שזה משהו שאני אוהב ורוצה לעשות. את הדרך אני משאיר לך – אני מצידי מתחייב להיות ערני לסימנים שתיתן לי, וללכת בעקבותיהם".

 

בו זמנית החלטתי לעשות שלושה דברים – הראשון היה להתחיל לעבוד על תיק עבודות, שאני אוכל להציג כדי שיקבלו אותי לתפקיד. התחלתי לקרוא המון מאמרים על צילום, עשיתי בוקים לידידות שלי, עשיתי צילומי תכשיטים לדודתי הצורפת, יצאתי הרבה לטבע לצלם נופים ופרחים, וכו'...

 

הדבר השני היה "להפיץ את הבשורה". לכל מקום שהלכתי, עם כל אחד שדיברתי, אם זה חבר או שכן, בן משפחה או סתם מישהי שפגשתי ברכבת, לכולם סיפרתי על המצב שלי ועל השאיפה שלי להיות צלם בצה"ל. וכל פעם שדיברתי על התפקיד שאני רוצה לעשות לא יכולתי שלא לחייך ולדבר בהתלהבות עצומה. וכל צלם צבאי שראיתי, פניתי אליו וביקשתי שיבדוק אם היחידה שלו מחפשת צלמים נוספים...

 

הדבר השלישי היה לקחת את המצלמה איתי כמעט לכל מקום. כך קרה שהייתי הרבה עם תיק צילום ולבוש במדים, והתקרבתי להרגשה של איך זה להיות צלם צבאי. הייתי הולך זקוף, מחייך וגאה, ובאמת מרגיש כאילו אני בדרך לתעד אימון סודי של סיירת מטכ"ל. כשאנשים היו שואלים אותי: "מה אתה עושה בצבא? צלם, לא?"

 

הייתי משיב לכולם באותה תשובה: "עוד לא". כלומר זה בדרך!

 

אה וכמובן, הדבר הרביעי היה לכתוב את סיפור ההגשמה הזה מבעוד מועד, בידיעה שאשלים אותו בקרוב ...

 

כך למעשה השלמתי את שלושת שלבי ההגשמה לפי הסוד – הגעתי להחלטה עם עצמי, וביקשתי. התחלתי להתכונן כבר לתפקיד, משמע האמנתי. וכל התהליך גרם לי להרגיש ממש טוב (בנוסף הכסף התחיל לזרום מצילומי אירועים שעשיתי, וזה די תרם להרגשה חח), כלומר הייתי בתדר של קבלה.

 

לא פלא שלבסוף, הפתעתי אפילו את עצמי כשהחלום הפך למציאות.

 

וכך זה התחיל: הייתי עם ההורים שלי אצל חברים שלהם. הם שאלו אותי מה אני עושה בצבא, וכרגיל סיפרתי על התפקיד הנוכחי שלי אך הרחבתי הרבה יותר על התפקיד אליו אני שואף להגיע.

 

אחת האורחות סיפרה שאח שלה, שהיה בקבע, אולי יוכל לעזור לי. זה לא נשמע לי מבטיח, הודיתי לה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.

 

כעבור יומיים אני מקבל ממנה טלפון. היא אומרת שאח שלה מכיר מפקד יחידת צילום כלשהי, והוא סידר לי ראיון איתו!

 

באותה רגע הייתה לי צמרמורת (ואפילו עכשיו בזמן כתיבת שורות אלו), ולא היה מאושר ממני בכל הכדור. מיד יצאתי לחגוג עם חברים והרמנו כוסית לכבוד הבשורה.

 

אך עליה וקוץ בה – המפקד שלי טס לחו"ל ולא יכולתי לבקש את אישורו עד שיחזור. התבאסתי שאני צריך לחכות שבועיים אך גיליתי את הצד החיובי שבעניין – יש לי עוד זמן לשפר את תיק העבודות שלי!

 

הזמן טס והראיון הוא מחר.

 

הרגע הגיע ומצאתי את עצמי מול ראש מחלקת צילום של היחידה. הוא התרשם מהתיק עבודות שלי, ושלח אותי למשימת צילום כדי לראות אותי בפעולה. לאחר מכן החליט לתת לי משימת צילום נוספת, ונתן לי שבועיים להגיש אותה. השקעתי המון במשימה, במרץ, בהתלהבות ובכיף.

 

השבועיים טסו, ואני יום לפני ההגשה. צורב את הדיסק, הולך לישון, מתעורר בבוקר, לא יכול לאכול מרוב התרגשות ומתח.

 

ושוב אני מוצא את עצמי מול ראש מחלקת צילום. הוא מרפרף על התמונות, כאילו הוא כבר רוצה לקבל אותי והן רק מאשרות את הברור מאליו, ושואל: "אתה מרוצה מהתמונות?". "כן", עניתי בהחלטיות. "גם אני", הוא אמר, והמשיך: "התקבלת".

 

הייתי, באותו רגע ובאותו יום, האדם הכי שמח ביקום!

 

לא יכולתי לעכל שזה באמת קורה..זה נראה לי לא יאומן!

 

לכאורה היו לפני כל המכשולים האפשריים: אני נמצא במערכת קשה ולא גמישה שלא מתחשבת בצרכי היחיד, אני נמצא בחיל שידוע שקשה לצאת ממנו, אין לי כל הכשרה מקצועית בצילום, וביחידה שהתקבלתי אליה יש חמישה צלמים בלבד – התנאים לקבלה מאוד קשים!,  ולמרות כל אלו - עשיתי זאת!

 

במקביל הגשמתי עוד מטרה, לא פחות חשובה, ונכנסתי לקשר זוגי בפעם הראשונה בחיי...

 

ביום ראשון ה10.10.2010 עברתי ליחידה החדשה, ואתמול חזרתי ממשימת הצילום הראשונה שלי. קיבלתי עדשה מדהימה שתלווה אותי בשנתיים הקרובות. בשבוע אחד הספקתי להיות ב 5 מקומות חדשים שמעולם לא ביקרתי בהם. אני אוהב את החיילים ביחידה, את המפקדים, את המשרדים, את התפקיד, את הכל. פתאום זה מוזר לי לרצות להיות כמה שיותר בצבא, במקום לנסות ולהתחמק ממנו כל הזמן... אני מרגיש כאילו השנה ששירתי בתור פקיד הייתה רק הכנה לתפקיד הזה, כדי שאדע להעריך אותו יותר. עכשיו אני מתחיל את השירות האמיתי שלי.

 

עכשיו אני מתחיל ליהנות באמת!

 

ובנימה אישית אלכס,

 

המון תודה על כל המאמרים הנהדרים שאתה כותב. אתה עושה שליחות אדירה כשאתה מפרסם אותם, ואני מתפלא כל פעם מחדש מאיפה מגיעים לך הרעיונות האלו. הם ממלאים אותי השראה כל פעם מחדש.

 

אני מקווה שהרבה אנשים יפיקו מהם תועלת כמו שאני הפקתי.

 

אשמח מאוד מאוד אם תפרסם את סיפור ההצלחה שלי (אתה מוזמן לקצץ בפרטים אם הוא ארוך מדי חח).

 

המון תודה והמשך יום נפלא,

אופק.

 

סיפור ההצלחה של אופק מייצג רעיון אוניברסלי חשוב..והוא:

 

לא להתפשר על פחות מהטוב ביותר עבורך, ללכת רק על מה שאתה רוצה באמת ולהתמיד עד שאתה משיג את זה!

 

הרעיון הוא שאנחנו יכולים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים, אם פשוט נחליט שאנחנו הולכים על זה!

 

כשאתה אוהב משהו באמת ומחליט שאתה מוכן...זה מתחיל לקרות עבורך!

 

הכל עניין של אהבה והחלטה.

 

החלטה להגיע למה שאתה אוהב...אחרת מה אנחנו עושים כאן?

 

יש לנו את היכולת להגיע לאן שאנחנו רוצים...למה שאנחנו אוהבים, אם נחליט ונתחייב לעצמנו שאנחנו הולכים להשיג את זה!

 

אני כאן כדי לתת לכם את המודעות לכך שזה אפשרי, את הביטחון לעשות את זה ואת הכלים והטכניקות הפשוטות והחכמות ביותר להצלחה.

 

עכשיו אני מחכה לעוד סיפורי הצלחה שלכם...

 

טיפ: תעשו מה שאופק עשה...תכתבו כבר מעכשיו את מכתב ההצלחה שלכם...זה שאתם מתכוונים לשלוח לי.

 

תעשו את זה הכי אמיתי ועם הכי הרבה רגש...אני רוצה שתרגישו צמרמורת! כשאתם קוראים את מה שכתבתם...

 

אני מחכה למכתבים שלכם!

 

אלכס זיו - יוצר מציאות

שיתוף   שלח לחבר