זה אפשרי
כבר עכשיו
אני רוצה
לספר לכם סיפור אישי שיש בו אלמנט להצלחה שכל אחד יכול לשכפל כבר עכשיו.
אני לא יודע למה, אך משום מה מאז שנות ה 20 המאוחרות שלי (ואולי אפילו לפני)
הייתה לי אמונה אישית שבסביבות גיל 40 יהיה לי את הדברים החומריים שאני רוצה
להשיג.
לגבי הצד הרוחני, הבנתי מזמן שהוא זמין עבורי כאן ועכשיו תמיד וכל מה שאני צריך
לעשות זה להביט פנימה ולהתחבר למימד ההוויה.
אך משום מה, הדברים החומריים שלדעתי משלימים את הרוחניים, נתתי להם במחשבה איזה
10 שנים לפחות ככה להתבשל עד שהם (אולי) יופיעו במציאות הפיסית שלי.
אולי זה היה סוג של שקר עצמי, או אולי אמונה ב"אחר-כך" שבאה מתוך תקווה שמחפה
על חוסר אמונה.
וזה ממש לא קל להאמין במציאות מתוקה שהיא הרבה מעבר למה שהמציאות שאליה אתה
מתעורר בבוקר מראה לך.
לפני שהכרתי את הסוד המחשבות שלי לגבי מה שאני יכול להשיג ומי שאני יכול להיות
בכלל לא הגיעו לגבהים, פחות או יותר האמנתי שגורלי נחרץ מעצם זה שנולדתי למשפחה
מסוימת, במיקום מסוים ובזמן מסוים שממנו אי אפשר להתקדם ועלי פשוט לקבל את
"המציאות" כפי שהיא.
רק כשהעמקתי בלימודי הרוחניים והתחלתי להבין את טבע המציאות ולבנות לעצמי מודל
חדש של מהי המציאות שבה אני חי ומה זה אומר כלפי וכלפי היכולות שלי, הדברים
החלו לזוז.
גלגל האמונות החלוד המקובע והישן החל לאט לאט לזוז ולהשתנות.
בהתחלה הייתי סקפטי לגבי היכולת שלי בכלל לשנות אפילו "פיפס" אחד קטן ממה
שהמציאות שלי הראתה לי והוכיחה לי...מפני שראיתי כיצד אנשים קרובים אלי לובשים
את אותו הפרצוף בכל בוקר ויוצאים לדרכם לעוד יום שגרתי שדומה לאלפי ימים אחרים
שקדמו להם והתקווה היחידה שלהם לשינוי נמצאת בטופס הלוטו השבועי שהם ממלאים.
אני חושב שמה שגרם לי לדלג מעל הביקורתיות שלי, מעל הסקפטיות וחוסר האמונה היו
שני אלמנטים עיקריים והם:
האלמנט הראשון היה היה שפשוט נמאס לי מהמצב שלי! התעוררתי לעובדה
שחיים פעם אחת והשהזמן רץ ולא מחכה לאף אחד...לא רציתי שיהיה מאוחר מידי ואגיע
לגיל מבוגר ואז אומר כמו כלכך הרבה אחרים שאילו ניתנה לי הזדמנות לחיות את חיי
שנית, הייתי הולך על כל הקופה וחי את החיים כמו בשיר של סינטרה "בדרכי שלי",
באותנטיות ועושה את מה שאני אוהב, ומתגבר על הפחד והחשש ומצליח לשגשג תוך כדי
העשייה הזאת.
האלמנט השני היה האיכות של האנשים שמהם למדתי שכן אפשר להשתנות. הדבר
המשותף למורים שהיו לי היה שכולם התחילו מרקע דומה לשלי ואפילו גרוע יותר והיום
הם בפסגת ההצלחה האישית שלהם.
אלה אנשים שיודעים מה זה להיות בצד השני, בצד של אלה שאין להם.
הסיפור האישי שלהם, נתן לי השראה אפילו יותר מאשר החומר שהם לימדו.
למה? כי הרעיון המרכזי שהם ייצגו עבורי היה אפשרויות! שיש אפשרויות גם
למי שהתחיל "ברגל שמאל" את חייו או מתוך חוסר בתמיכה, בהדרכה נכונה, בכסף, אהבה
וכו'...
הייתי חייב ליצור שינוי בחיי מפני שהסבל של להיות בעמדה של "קורבן" ולהרגיש
שהדברים פשוט קורים לך ואין לך יכולת לשנות ולהשתנות היה קשה מנשוא.
לאחר שקיבלתי השראה מאותם מורים שהצליחו, האמונה הכללית שלי באפשרויות החלה
להשתנות, אך עם יריית הפתיחה של השינוי והצעידה בנתיב החדש של האפשרויות, החלתי
להיתקל באמונות מגבילות קטנות פה ושם שיחד כקבוצה הרכיבו את האמונה הענקית
שאמרה "זה לא אפשרי עבורך".
אחת מהאמונות הללו הייתה האמונה הטריקית הזאת ש "זה כן אפשרי עבורי, אבל לא
עכשיו..."
למה לא עכשיו? אין לי מושג מפני שלא שאלתי את עצמי מה ההגיון של "לא ללכת על זה
עכשיו!".
אני חושב שקלטתי את זה לראשונה כשראיתי הורה מסוים שהיה מגיע עם ג'יפ גדול חדש
ויפה לשיעור השחייה של הבנים שלנו.
בזמן שהילדים שלנו היו בחוג, הייתי ככה מגניב מבט לכיוון החנייה, רואה את הג'יפ
ומתרשם מיופיו ולאחר מכן מביט על האיש ופשוט לא מבין...
פשוט לא מבין איך זה שהוא השיג את זה? מה מיוחד בו? אני לא רואה שום דבר מיוחד
על פני השטח...אדם רגיל וממוצע לגמרי.
בכל אופן, המחשבה הטבעית שבאה לאחר מכן הייתה: "האם גם לי יהיה רכב שכזה, ואם
כן אז מתי?" והתשובה האוטומטית הייתה,
עד גיל 40 (וזה אומר בסביבות גיל 40) גם לי יהיה רכב שכזה!
באותה תקופה התקרבתי לגיל 30...
כך זה קרה מספר פעמים עד שתפסתי את עצמי חושב את המחשבה הזאת ולפתע קלטתי עד
כמה שהיא מגבילה אותי ואפילו מגוכחת...
באותו הרגע שהבנתי שיש כאן אמונה / מחשבה שמגבילה אותי...שאלתי את עצמי את
השאלה הבאה:
למה לחכות עד גיל 40? מה כלכך מיוחד בגיל הזה? ואם אני מאמין שאוכל להשיג את זה
בסביבות גיל 40 אז מה זה משנה אם אני אתמקד בלהשיג את זה עכשיו!
וזאת הנקודה המרכזית שאני רוצה להעביר לכם...והיא: "למה לחכות, אם אפשר
עכשיו?"
מפני לאחר ששיניתי את האמונה הזאת, תוך זמן קצר החלפתי את הרכב שלי לגי'פ חדש
ויפה!
וכך גם אני הגעתי לשיעור השחייה עם ג'יפ חדש והחניתי את שלי ליד שלו...רק כדי
שאוכל להביט על החניה מאותה נקודה ולראות שהגשמתי את זה ולא הייתי חייב לחכות
10 שנים עבור זה.
זאת הייתה עוד הוכחה שהמחשבות הופכות למציאות ושזה אפשרי גם עבורי! זאת
הייתה המחשה עבורי לכך שכשמשנים אמונות הדרך נפתחת ושמה שאני חושב שלא אפשרי
עבורי (לפחות לא בתקופה הקרובה) זאת רק אמונה.
הפעם השנייה שנתקלתי בתיאוריית גיל ה 40 שלי : ) הייתה בקשר לבית פרטי.
גרנו בדירה מקסימה אך עם הזמן גדלנו והיא נעשתה קטנה מאוד עבורנו...והחלום שלי
היה לעבור לוילה.
אך הפעם כשתיאוריית גיל ה 40 קפצה לבקר, הייתי מוכן!
זה הפך עבורי לאתגר...בכל פעם שתיאוריית "דחה את זה לגיל 40" הופיעה במחשבתי,
זה היה טריגר שאומר לי "40? אני אראה לך מזה...אני משיג את זה כבר עכשיו!".
אני לא רואה שום סיבה שלא לנסות ולהשיג את זה כבר עכשיו...מה הטעם לסמוך על
האחר כך?...ועוד לחכות לגיל 40? עד עכשיו אני לא מבין את ההגיון...
ההוכחה הזאת עם הג'יפ שזה היה הישג והגשמה גדולה מאוד עבורי בהתחשב ברקע הכלכלי
שממנו הגעתי...נתנה לי ביטחון ואמונה שאני מסוגל להגשים דברים גדולים כבר
עכשיו, אם ארצה את זה באמת ואעשה את כל מה שאני יכול כדי להשיג את זה עכשיו.
הדבר הבולט ששמתי לב כששיניתי את המחשבות שלי הייתה שהאנשים סביבי חשבו שאני
הוזה, או חי באשליות...
אני זוכר ששכנה שלי מקומה למעלה רצתה למכור את הדירה שלה במשך הרבה זמן וגם לי
החלו לבוא מחשבות בכיוון...כששוחחנו על כך, שאלתי אותה לאיזה בית היא שואפת
להגיע?
היא אמרה לי שלמשהו דומה למה שיש לה, רק עם מעלית...
שאלתי אותה מה לגבי בית פרטי?
היא חייכה עם גיכוך ואמרה לי: "כן בטח...".
"למה?" שאלתי אותה.
"מפני שאין לי כסף לשינוי שכזה".
אז שאלתי אותה: "ואם היה לך כסף היית קונה בית שכזה?"
"בטח! איזו שאלה?" היא ענתה לי.
"אז למה שלא תנסי לעשות את הכסף הזה, תתחילי לחשוב על דרכים להרוויח יותר,
להתפתח, לצמוח כלכלית כדי להגיע לבית שכזה?"
"מה אני יכולה לעשות? אנחנו מרוויחים משכורת ממוצעת".
"אז אולי תתחילו לחשוב על ערוצי הכנסה נוספים או על עבודה שמשלמת יותר?"
בשלב הזה היא החלה להראות סימנים פיסיים של חוסר מנוחה...המחשבה הזאת לא הייתה
נוחה עבורה...והיא התחמקה ורצתה לסיים את השיחה עם איזשהו תירוץ שהיא חייבת
לזוז ונדבר אחר-כך...
ההבדל היחיד בינינו למרות שבאנו מאותה השכונה ומרקע כלכלי זהה, היה בכך שלי
נמאס לגמרי והרגשתי לא מסופק עד כדי כך שהייתי חייב ליצור שינוי, ולכן התחלתי
לחקור וללמוד ממורים שיכלו להדריך אותי בעזרת המוצרים הספרים והקורסים שלהם,
ובעקבות כך התחלתי לחשוב בגדול ולהאמין שזה אפשרי, ואילו היא עדיין לא הגיעה
לנקודה הזאת, לנקודת השינוי. (למרות שאני מאמין שהיא גם בדרך...כי ההטבה
של להיות שכנה שלי היא בכך שטיפטפתי לשכנים מספיק "דבש" והשארתי להם שביל מתוק
שאפשר לדבוק בו ולהתקדם דרכו.)
אז מה היה ההבדל בינינו? ההבדל מאוד קטן והוא:
בקומה למעלה גרה לה מישהי שכרגע סקפטית ולא כלכך מאמינה שמשהו יכול לעבוד
עבורה, היא לא מאמינה באפשרויות ובשינוי וביכולות שלה כן להשיג את מה שהיא
רוצה, ובקומה למטה גר (אני) בחור שעשה עבודה עם עצמו וכן מאמין בשינוי
ובאפשרויות שלו להשיג את מה שהוא רוצה.
זה הכל...באמת, זה כל ההבדל.
כשאתה מאמין שאתה יכול להשיג משהו ופשוט הולך על זה, הדרך להגיע לאן שאתה
רוצה מתחילה להיבנות עם כל צעד קדימה שאתה עושה.
כל צעד קדימה באמונה, מניח עוד אבן דרך מלפנים עבור הצעד הבא שלך, עד
שברגע מסוים פתאום אתה מרים את ראשך, מביט מסביב ומגלה שהגשמת את מה שרצית, את
מה שהאחרים לא האמינו שתוכל להשיג...והנה עכשיו זאת המציאות הפיסית המוחשית שלך
ואתה חי אותה...ועם זה אף אחד כבר אינו יכול להתווכח, אפילו לא אתה : )
אפרופו שינויים גדולים...
אתמול בערב התקשר אליי חבר ושותף, איש עסקים מארה"ב ששוהה כרגע בסין.
סיפרתי לו על חוויה מצחיקה שהייתה לי במעבר הדירה, הרי עברתי מדירה לבית פרטי
גדול...אז כשהמובילים הגיעו לכתובת החדשה, היה להם קשה לתפוס את הקפיצה שעשיתי.
בקיצור, אחד מהם יורד במדרגות מהקומה השנייה ונעצר מולי בסלון...עיניו פקוחות
לרווחה עם מבט של תמהון...הוא מביט בעיני ושואל ברצינות: "תגיד לי, מה זכית
בלוטו?" : )
צחקתי...זה היה קטע חזק, מפני שגם אני הייתי בדיוק במקום שלו כשהאמנתי שאפשר
להתקדם בחיים רק אם זוכים בלוטו או בטוטו...וזהו!
זהו? מה אין אפשרויות אחרות? ומה עם לימודים? שירות? יצירה? עסקים? כוח אישי?
כשרון? חשיבה בגדול?
זאת מחשבה אבסורדית שכאילו שרק הלוטו יכול להציע שינוי בחיים...וזאת שטות
גמורה.
מהקו השני נשמע צחוק, וחברי סיפר לי שקרה לו את אותו המקרה בדיוק, אבל ה"שוק"
של המובילים שלו היה גדול הרבה יותר....
הוא אמר לי, "אתה זוכר את הבית שלי שהתארחת בו בגבהות הוליווד?..."
אם אני זוכר? איך אפשר לשכוח אחוזה שכזאת ששווה מליונים,כשרק חדר האמבטיה שבחדר
השינה שלו היה גדול יותר מכל שטח הדירה שהייתה לי.
אז הוא אמר לי: "תאר לעצמך איזה שוק המובילים שלי קיבלו כשהם באו עם המשאית
מדירה של חדר אחד שגרנו בה כדי לפרוק את החפצים באחוזה הענקית הזאת?...אחד מהם
שאל אותי בדיוק את אותו הדבר...תגיד, זכית בלוטו?"
והאיש הזה שאיתו שוחחתי גם התחיל מאפס בארה"ב והוא אחד מהמנטורים שלי, וזה לא
היה "מה שהוא לימד אותי" אלא האפשרות שהוא ייצג עבורי.
שאם הוא יכול, אז גם אני יכול! שזה אפשרי.
דרך אגב, לגבי אפשרויות ואמונה...פעם עבדתי אצלו כשכיר, אחר כך הייתה לי
הזדמנות להיות שותף שלו והיום הוא מתקשר אליי באופן קבוע כדי לעשות איתי שיחות
של רב-מוח (Master Mind) שבהן אנחנו מאחדים את המוחות שלנו לכוח חשיבה משותף
כדי לעזור אחד לשני והוא לומד ממני כל הזמן דברים חדשים ואני מקבל טיפים
מניסיון החיים העסקי שלו המוכח שלו.
איך זה שהפכתי משכיר שעבד אצלו, לחבר שותף לרב-מוח? הכל מתחיל ונגמר באמונה
מוחלטת שזה אפשרי.
אז זה המסר שלי, והיה לי חשוב להעביר אותו לכל מי שמוכן לקבל אותו ביום הזה,
בשלב זה שבו הוא נמצא בחייו.
ועכשיו, לא אסיים לפני שאתן לכם תרגיל פרקטי
למה לחכות, אם אפשר עכשיו?
נסו להעתיק את המחשבה הזאת למשהו שאתם מאוד רוצים להשיג, אך חושבים שזה יקרה
במקרה הטוב רק בעוד כמה שנים מעכשיו ולא משנה מהי הסיבה.
חשבו לרגע על משהו שאתם מאוד רוצים להשיג, אתם ממש משתוקקים אליו והוא בגדר של
חלום בעתיד...
כתבו את זה על פיסת נייר...
ציינו בעוד כמה זמן מעכשיו נראה לכם שזה יהיה בידכם? כתבו הערכה של זמן...תהיו
אמיתיים, כמה זמן זה באמת מרגיש...
עכשיו שנו את המחשבה לגמרי ותשאלו את עצמכם...
"ומה אם זה היה אפשרי עבורי כבר עכשיו? בזמן הקרוב ולא בעתיד הרחוק?"
ולסיום כתבו את השאלה ולאחר מכן תחשבו עליה היטב:
"מה צריך לקרות ומה אני צריך לעשות כדי שאני אקבל את זה כבר עכשיו?
מאת אלכס זיו - יוצר מציאות
