|
|
האומץ להיות פגיע!
פחדים יכולים להיות ידידים טובים...לא כל הפחדים הם רעים. למשל, אחד "הפחדים הטובים" שלי הוא להגיע לסוף החיים,
ולהביט אחורה על חיי ולומר לעצמי שלא הייתי אותנטי, שלא חייתי באותנטיות,
שהתפשרתי על מה שהלב שלי רצה... והפחד הזה גורם לי כל הזמן לחזור חזרה למסלול האותנטיות, הוא מיישר אותי על הדרך הנכונה כפי שאני רואה ומרגיש אותה. אם אני מרגיש שאני מתנהל בצורה לא אותנטית, הפחד הזה מיד חוזר ועולה בי שוב ומיישר את ההדורים : ) אני רוצה להביט אחורה, לקחת נשימה עמוקה...לאשר לעצמי שהייתי אותנטי וחייתי חיים אותנטיים ואז לשחרר את
הנשיפה האחרונה בכיף.
לפני כמה ימים צפיתי בסיפור של אישה שעשתה שינוי של אותנטיות בחיים.
המילים האחרונות של אימא שלה לפני שהיא עברה לצד השני היו:
"בזבזתי את כל חיי!"
המילים הללו, נקלטו ושינו לה ולבעלה את החיים...הם התחילו לחשוב: "אנחנו מבזבזים את חיינו!" כל זה בא יחד עם עסק משפחתי שפשט רגל ומצב בריאותי רעוע של כל בני המשפחה והוביל אותם לשינוי. הם החלו לאכול מזון גולמי חי מהטבע (פירות, ירקות, זרעים ועשבים) והבריאות שלהם השתפרה. היא החלה ללמוד את הנושא לעומק ונמשכה לזה עוד ועוד... עד שהיא שאלה את אחד המורים...איזה דוקטור...כיצד עושים בחירות בחיים?
והוא אמר לה:
"לעשות בחירות? אה, זה קל! פשוט שואלים את הלב...לא את הראש, את הלב, ואז הוא יגיד לך מה עליך לעשות."
כשהיא דיברה על זה עם בעלה וילדיה, הם היו מוקסמים מהפשטות של הרעיון...
למחרת הם השתתפו בהרצאה שבה דיברו על טיולים רגליים ארוכים בטבע. ואיכשהו היא הסתכלה על בעלה, והוא הביט לה בעיניים ושניהם ידעו שזה מה שהם צריכים לעשות. אך אמרו להם שטיול כזה מצריך לפחות 2000 דולר מבחינת הערכות וציוד וכל מה שהיה להם זה 5 דולרים אחרונים. חברים שלהם שהתלהבו מהרעיון והאומץ שלהם, ערכו מגבית והצליחו לאסוף עבורם 800 דולרים. הם קנו עם זה מצפנים וקצת אוכל...אך לא היה להם כסף לנעלי מטיילים שעולות 500 דולרים לזוג. לכן הם פשוט יצאו לדרך יחפים! לתוך היערות. עם שני ילדים בגיל הנעורים. ועוד זאת הייתה התקופה של אל-ניניו ש 75% מהזמן גשום.
האיש שהסיע אותם לתחילת המסלול אמר להם שיורד גשם זלעפות, אולי הם יחכו שבועיים? אך משהו מהלב משך אותם ואמר להם עכשיו!
בעלה אמר לו...מה זה משנה? גם ככה אנחנו הולכים להירטב הרבה מהגשם...מה זה משנה עכשיו או עוד שבועיים? ומסתבר שהלב שלהם ידע מה הוא עושה... מפני שכעבור שבועיים בדיוק של הליכה ביערות, הם הגיעו למקום מסוים של מעיינות חמים, והבן שלה בן ה 12 חזר לפתע מלווה באיש מבוגר ערום שהתנצל שהוא בלי בגדים. הבן שלה סיפר שהוא מצא אותו בתוך מעיין חם, רגע לפני שהוא חותך לעצמו את הוורידים. ומכיוון שהוא לא ידע על מה לדבר איתו, הוא התחיל לספר לו על המזון הבריא הגולמי והטבעי. והאיש פשוט הסתקרן והוקסם מכיוון שהסיבה שהוא רצה להתאבד הייתה בגלל מחלה שהייתה לו והוא כבר הגיע למצב של ייאוש. אז הוא שאל אותה: "האם את חושבת שהמזון הזה יכול לעזור לי?" והיא אמרה לו: "אני בטוחה שכן...זה עזר לנו להבריא." אז הוא הציע להם הצעה... הוא אמר להם לבוא איתו לבקתה שלו וללמד אותו לגבי התזונה הזאת, ובתמורה הוא ייתן להם אוכל, לינה וגם ישלם להם כסף... והסיפור המופלא הזה של הליכה בעקבות הלב ואותנטיות ממשיך והוא מכיל הרבה חוויות מדהימות. שימו לב שאם הם היו מחכים שבועיים, האדם הזה היה כבר מתאבד...איזה דיוק וידיעה יש ללב... בכל אופן, היום לאחר המסעות שלהם המשפחה הזאת נחשבת למומחים עולמיים בתחום והם כתבו ספרים שעזרו להמון אנשים. הם מאושרים, בריאים ומצאו את הדרך של הלב שלהם, את האותנטיות שלהם. האומץ ללכת אחרי הלב שלך, הוא האומץ להיות פגיע...לחשוף את עצמך כפי שאתה לאמת שלך ולהציג אותה לאחרים כפי שהיא -
בלי בולשיט...בלי טיוחים וסיפורי כיסוי...100% גולמי! אמיתי כפי שאתה. וזה מביא אותי לסיפור של טד וויליאמס ההומלס (לשעבר) עם קול הזהב. תובנה מהסיפור של טד וויליאמס ההומלס בעל קול הזהב מעניין אתכם לראות מה קורה איתו עכשיו? בבקשה:
(הצפייה איטית? לחצו PLAY והחליפו מצד ימין למטה בקליפ את המספר 720 ל 360 והקליפ ינגן מהר יותר...)
תראו אותו עכשיו עם חליפת עסקים...וסידרו לו את השיניים...ממש אדם חדש!
לאחר 12 שנים שהוא גר באוהל כהומלס והסתבך על ימין ועל שמאל, בשנת 2010 הוא קיבל את האומץ להיות פגיע והתחיל לעמוד בצומת עם שלט מקרטון בתקווה שמישהו מאולפני הרדיו שבאזור יקלוט אותו ויציע לו עבודה בתחום שבו הוא מרגיש שאלוהים בירך אותו...קול הזהב שלו. לדעתי אחת הסיבות...אם לא הסיבה שהקליפ הזה הפך לוויראלי ומיליוני אנשים שיתפו אותו היה בגלל שטד קיבל את האומץ להיות פגיע. ומה זה אומר האומץ להיות פגיע?
זה אומר: להיות מוכן לוותר על הפרסונה המזויפת שאתה מציג לעולם...זאת שאתה חי כל הזמן בהשוואה אליה. בודהה אמר פעם לתלמידיו...אם תפגשו אותי בדרך להארה שלכם, תערפו את ראשי. כמובן שהוא התכוון מבחינה רוחנית...שהם יוציאו אותו מראשם כדי להגיע לעצמם. כל עוד בודהה נמצא בראשם של התלמידים שלו, הוא עצמו הוא המכשול האחרון שלהם להארה, להיות מי שהם. ויש כאן מסר חשוב שטד וויליאמס עשה וזאת היא לדעתי הסיבה להצלחה המסחררת שלו... למה כלכך הרבה אנשים שיתפו את הקליפ הזה? הרי יש המון הומלסים ברחובות של ארצות הברית ואף אחד אינו מתייחס אליהם. מה מיוחד כלכך בסיפור של טד וויליאמס? המיוחד הוא שטד וויליאמס הזכיר לכולנו מה זה להיות אותנטי, מה זה להיות פגיע!. לבוא חסר מסכות, חסר טיוחים והתחזות ופשוט לומר את האמת שלך מהלב. הוא פשוט אמר: הי, אני הומלס, אני מוזנח, אך יש לי חלום...אני רוצה להגשים את מי שאני, את מי שבאתי להיות כאן, אני רוצה לתת את המתנה שאלוהים נתן לי לאחרים. והקונטרס העצום הזה, של אדם מוזנח והומלס ומבוגר שעדיין מאמין בעצמו, ואפילו שאין לו בית וכסף והוא נראה מוזנח וזקן...הוא לא מפחד להציג את האמת שלו כפי שהיא...ו יש לו את האומץ להיות פגיע! אין יותר מסכות, אין יותר התחזות, אין יותר שקר עצמי ושקר לאחרים...יש רק אמת נקייה. אני מי שאני, ואני לא מנסה למכור לכם פרסונה מזויפת...אני בא אליכם "ערום" כשעורי מקולף. אין לי מה להסתיר...זה מי שאני ואני שלם עם זה...ועוד דבר קטן...יש לי חלום! יש לי חלום להיות מי שבאתי להיות, להיות אותנטי ולהעביר לאחרים את המתנה שלי. מיליוני אנשים התחברו לזה....אתם יכולים לנחש למה? מפני שמיליוני אנשים מתים כמו האימא של ויקטוריה מהסיפור הקודם כשהמילים האחרונות שלהם הן: "בזבזתי את כל החיים שלי!"
טד וויליאמס לא היה מוכן לומר את המילים הללו.
הוא אמר שבשנת 2010 הוא עמד לכתוב ביומן שלו "עוד שנה מבוזבזת..." אך הגישה שלו השתנתה! ומהמקום הכי נמוך בעולם, הוא הלך אחרי הלב שלו, ותראו היכן הוא נמצא היום. האמת העגומה היא שמיליוני אנשים חיים בשקר עצמי...חיים בצורה לא אותנטית...וכך הם עושים את זה: הפרסונה המזויפת
הרבה מאיתנו העריצו כל מיני גיבורים כשהיינו קטנים. והם הפכו למודל החיקוי שלנו...היינו מדמיינים שאנחנו זה הם...מכירים את זה, נכון? הבעיה היא שאיפה שהוא בתת המודע שלהם הם יצרו לעצמם אליל שכזה וכל החיים הם בעצם משווים את עצמם לאליל שהם יצרו, לגיבור הזה והם מנסים להשתוות אליו ולהיות כמוהו.
והרבה פעמים, הם מציגים לכולם את הפרסונה הזאת, למרות שזה לא מי שהם. והבדיקה העצמית החוזרת הזאת של כל הזמן לבדוק ולראות שאתה עדיין לא האליל הגיבור שחלמת להיות, גורמת לך לזייף,
ולנסות להקרין כלפי חוץ לעולם תמונה אידיאלית שבה אתה הרבה יותר ממה שאתה באמת חושב שאתה.
ואם אתה לא כמו הפרסונה הזאת, אז אתה תתחבא, ותעדיף לא להראות את עצמך לאחרים...עד שתהיה שווה לפרסונה. אנחנו יוצרים פרסונה מזויפת ומשווקים אותה לעצמינו ולאחרים במשך שנים, וקשה לנו לבוא ולהיות כנים עם עצמינו ולומר: "הי...אני מי שאני, אני מיוחד וטוב ואהוב ומוכשר...ואני לא צריך להיות הפרסונה הזאת וכל הזמן להשוות את עצמי אליה." זכרו מה שבודהה אמר: אם תפגשו אותי בדרך להארה שלכם...תערפו את ראשי מייד. וזה מה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות עם הפרסונה שלו כדי לחזור להיות אותנטי... וזה מתחיל מהאומץ להיות פגיע! מפני שהפחד הגדול שלנו הוא שאנשים יגלו שאנחנו לא הפרסונה שיצרנו. אך הקטע הוא שאנחנו הרבה יותר גדולים מהפרסונה הזאת...מכיוון שהיא שקרית ואנחנו מתחת לכל השקרים שסיפרנו
לעצמנו ולאחרים אמיתיים לגמרי! ואי אפשר להשוות משהו אמיתי למשהו שקרי. האני האמיתי שלנו, הפגיע, זה שאנחנו מנסים להסתיר מתחת לשכבות הפרסונה המזויפת הוא הכי מדהים בעולם. והכי מצחיק זה שההצלחה שלנו נמצאת אך ורק עם האני האמיתי שלנו. והנה האמת הגדולה: אנחנו לעולם לא יכולים להצליח באמת כשאנחנו מנסים להיות מי שאנחנו לא...להיות הפרסונה הזאת. הרבה אנשים מגיעים לפרסום והצלחה ומאבדים את השפיות ונכנסים להרס עצמי בדיוק בגלל זה. הם בנו לעצמם פרסונה, דמות ציבורית, מותג...והם כל הזמן היו במתח ובלחץ ועבדו קשה כדי להדביק את הקצב של השקר הזה
שהם שווקו לעולם. זאת העבודה הכי קשה ומתישה ומדכאת שיכולה להיות...להיות מי שאתה לא. אז אפילו שהם נגעו בפרסום ובתהילה, והרוויחו המון כסף...הפרסונה שלהם בסוף התפוצצה להם בפנים. וזה סופו של כל בלון, וזה סופו של כל שקר. אתה לא יכול לטעות בלהיות אמיתי, ומצד שני אתה תמיד תטעה בסופו של דבר כשתחיה חיי שקר. זה יתפוצץ במוקדם או במאוחר...או ברגעים האחרונים שלך...כשהמילים האחרונות שלך יהיו:
"בזבזתי את כל חיי!". ההצלחה שלך מתחילה ברגע שיש לך את האומץ להיות פגיע! ברגע שיש לך את האומץ להוריד את כל המסכות שלבשת לאורך השנים ולצאת "עירום" כדי לספר את הסיפור שלך. וכן זה דורש הרבה אומץ, מכיוון שלא חינכו אותנו להיות מי שאנחנו. תמיד הציבו לנו רול-מודל של גיבור שאנחנו צריכים להיות כמוהו. רק לא כפי שאנחנו...
החיים לא רוצים שכפולים, הם לא רוצים דמויות שקריות, החיים רוצים אותך כפי שאתה. החיים יצרו אותך אורגינל! לא חיקוי של מישהו...הם גאים בך ורוצים שתהיה אתה!
ברגע שאנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו, החיים מתחילים לתמוך בנו, אנחנו הופכים להשראה מהלכת עבור אנשים אחרים. וזה מתחיל מהאומץ להיות פגיע! האומץ להוריד את הפרסונה ולספר את הסיפור שלך כפי שהוא. האומץ להיות מי שאתה - נטו! האומץ לפתוח את הלב, "לקלף את העור" ולהיות אמיתי עם עצמך ועם האחרים. אף פעם לא מאוחר!!! לא משנה בן כמה אתה...אפילו בן 100... אף פעם לא מאוחר לקבל את האומץ להיות פגיע! האומץ לוותר על הפרסונה המזויפת שיצרת בדמיונך, ולחשוף את עצמך האמיתי לעולם. אני מאמין שזוהי נוסחת ההצלחה האולטימטיבית לאושר בחיים. היא יכולה להפוך את המצב שלך ב 180 מעלות. אם תפגוש את הבודהה בדרך, ערוף מייד את ראשו. הגיע הזמן לפגוש ולטפל בפרסונה הזאת שנמצאת אצלך בפנים...ולהעיף אותה מהדרך שלך.
הגיע הזמן לפגוש את עצמך על המסלול...להיות מי שאתה - בדיוק מהמקום שבו אתה נמצא כעת! ותגלה להפתעתך שלהיות פגיע...זה החוזק הכי גדול שלך.
האומץ להיות פגיע יחזיר אותך הביתה, לעצמך, לכוחות שלך, לטבע האמיתי שלך.
האומץ להיות פגיע הוא גלגל ההצלה שלך - תמיד.
אף פעם לא מאוחר מידי להיות אמיתי עכשיו.
ובסוף חייך תוכל לחייך ולומר:
"חייתי את חיי!
הייתי אמיתי, הקשבתי ללב, חייתי באותנטיות.
זהו המסר החשוב שלי להיום:
הדרך לפרק את הפרסונה שמפריעה לך בדרך, היא דרך האומץ להיות פגיע!
לספר את הסיפור שלך כפי שהוא, לתת לאנשים להרגיש את מי שאתה באמת.
חוץ מזה, איזה עוד מתנה יש לך לתת כאן?
מאת אלכס זיו - יוצר מציאות
נ.ב: אם המסר החשוב הזה דיבר אליכם, שתפו אותו עם החברים...תודה.
|
